גם לכסף יש מחיר
יום שני, 12 בינואר, 2009מגיל צעיר חינכו אותנו ש"כסף אינו גדל על העצים", אלא יש להרוויחו בעמל. יחד עם זאת לא אמרו לנו שגם לכסף יש מחיר - ריבית. הריבית היא מחיר השימוש בכסף. לחלופין ניתן לראות בריבית - התשלום הנדרש עבור דחיית השימוש בכסף בהווה. שיעור הריבית הינו הגורם החשוב ביותר בתחום הפיננסי ומרכז סביבו את מירב תשומת הלב של כל העוסקים בדבר. בוודאי שמעתם לא פעם מהדורת חדשות שנפתחה בהודעה על גובה הריבית שקבע נגיד הבנק המרכזי. אותה הודעה לקונית, שמבשרת על שינוי בריבית מעלה או מטה במספר עשיריות האחוז, או שלעתים אף נותרת ללא שינוי, הינה הרת גורל לתחום שרובנו רואים כמרכזי בחיינו - מצבנו הכלכלי.
באסה שכסף לא גדל על עצים
אך לפני כן, אנסה לעמוד על הסיבות שהביאו את שיעור הריבית למעמדו הרם בימינו. בתקופות עבר, עוד בטרם החלו בני האדם להשתמש בכסף כאמצעי חליפין, נעשה השימוש בריבית על ידי השאלות של בעלי חיים או באמצעות זרעים לצרכים חקלאיים. התפוקה או היבול שהניבו היוו את התשלום בגין ההלוואה - ריבית. בשלב מאוחר יותר ניתנו הלוואות באמצעות מטבעות כסף וגם החזר החוב והריבית שולמו באופן דומה. בתקופות קדומות, התפיסה הרווחת הייתה שצבירת כסף צריכה להיעשות באמצעות שימוש בהון האנושי (עבודה), ולא על ידי שימוש בכסף כאמצעי רווח. תפיסה זו הובילה לראייתם באור שלילי את העוסקים במתן הלוואות לשם ריבית.
במהלך תקופה ארוכה שמשכה מאות שנים נאסר על נטילת או מתן הלוואות בריבית מטעמי דת. רק בתום תקופת ימי הביניים, ותחילת ההתפתחות הכלכלית והמסחר בין מדינות ברחבי העולם, נוצר צורך ממשי באשראי, שהתעצם עוד יותר עם ראשיתה של המהפכה התעשייתית במאה ה-18. במקביל החלו לקום בנקים מסחריים שנועדו להפגיש בין לווים למלווים, והשימוש באשראי החל לתפוס תאוצה, עד לרמות הגבוהות שאנו חווים בעשורים האחרונים. לצערי, את התוצאה העגומה של בועת האשראי של זמננו ניתן לראות כיום.
כסף הוא משאב נדרש, כשם שהון האנושי ומחצבי טבע הינם משאבים חשובים. לפיכך, יש לכסף מחיר בגין השימוש בו. מחיר הכסף נקבע על פי משך השימוש (תקופת ההלוואה), זהות הלווה, מידת הביטחונות או הערבויות שמסופקות להלוואה, וכמו כן, מבוסס על שיעור הריבית הנהוג במשק להלוואות דומות.
אני מוצא דימיון רב בין הלוואת כספים לשאילת סרט בספריית DVD; בשניהם משך שימוש ארוך יותר מעלה את מחירם, יש צורך בעירבון או בטחונות בצורת כרטיס אשראי לצורך שאילת סרט, וכמו כן, זהות הלווה גם משפיעה על המחיר: היכרות עם בעל החנות או לקוח ותיק יזכו להנחה על פני לקוח חדש או מזדמן. בנוסף, קיים קשר בין עלות שאילת סרטים בספריות וידאו בסביבה קרובה.
מדוע המלווה זכאי לפיצוי מהלווה?
בראי המלווה, בעצם מתן ההלוואה, נמנעת ממנו האפשרות לעשות שימוש אחר בכסף, לצבור רווחים באמצעות השקעה באפיק חלופי או לניצול הזדמנויות עסקית. לכן הלווה צריך לפצות אותו על ערך הזמן בו שהה הכסף ברשותו. בנוסף, קיים גם הסיכון שהלווה לא יוכל להחזיר את ההלוואה במלואה, או במקרים נדירים יותר, ישמוט את כולה. בעידן המודרני, נוספו מספר סיכונים שלא הובאו בחשבון בתקופות עבר, כגון הסיכון האינפלציוני - עליית מחירים שתשחק את ערך הכסף במהלך התקופה, תגרום לכך שהמלווה יקבל חזרה ערך כספי ריאלי נמוך יותר מזה שנתן מלכתחילה.
מצידו האחר של המטבע, הלווה רואה בהלוואה הזדמנות שתאפשר לו להפיק רווח מהכסף שיקבל לרשותו לפרק זמן ידוע, וכך במקרה של רווח - ישלם למלווה את כספו בתוספת ריבית, ובמקרה הפסד - הוא עשוי שלא לשלם את הריבית או חלקה ואף לא להחזיר את סכום ההלוואה, אם לא יהיו בידו האמצעים לכך.
המחיר שיקבע כמוסכם בין שני הצדדים בעבור הלוואה יהווה את שיעור הריבית בגינה.
סטנלי פישר
במשקים מפותחים של ימינו, קובע הבנק המרכזי את שער הריבית בו הוא מלווה כסף לבנקים מקומיים או לווה מהם. אותו שיעור ריבית הנקבע בדרך כלל אחת לחודש, אשר חזאים בשוק ההון משקיעים את מיטב מרצם וזמנם לנבות את שיעור השינוי הצפוי בו מראש, מבשר על הריבית הנמוכה ביותר שבנק ישראל מוכן להלוות לבנקים, ומנגד, על שיעור הריבית המקסימלית שהבנקים יקבלו תמורת הפקדת כספים בבנק המרכזי. את ריבית בנק ישראל נוהגים לכנות "ריבית הבסיס" או "הריבית המוניטארית". ריבית זו נחשבת לריבית העוגן של המשק ועל חשיבותה אעמוד בהמשך. הבנק המרכזי, דוגמת בנק ישראל, שבראשו עומד הנגיד פרופ' סטנלי פישר, משמש עבור הבנקים המסחריים (לאומי, פועלים ואחרים) כמעין "הבנק של הבנקים".
כיצד נקבעים שערי הריבית בבנקים?
בנקים, שחוטפים לא אחת ביקורת בגין גביית עמלות והצגת רווחים גבוהים, מהווים למעשה את עמוד התווך של הכלכלה החופשית בת ימינו. איתנותם, ועמה יציבותה של כל המערכת הכלכלית, מושתתת על אמון הציבור, שסומך שכספו המופקד בכספותיהם אכן יעמוד לרשותו בעת הצורך. הפחתת האמון במערכת הבנקאית עשוי להוביל למשיכות רבות של חוסכים, ובמקרים קיצונים, למצב המכונה "ריצה אל הבנק" (באנגלית זה נשמע יותר טוב - a Run on the Bank). סיטואציה זו עלולה לגרום לקריסת בנקים ולסכנה ממשית לכלכלה המקומית. אחד המקרים המפורסמים ביותר שבו ארע משבר אמון כבד בקרב ציבור המפקידים היה בתקופת השפל הכלכלי הגדול. המוני אמריקאים הסתערו על דלתות הבנקים, משכו את חסכונותיהם ובכך רוקנו את עתודות המזומן של הבנקים, והביאו בסופו של דבר לקריסה פיננסית מהדהדת.
זה לא נעים לראות בנק סגור
גם לבנקים יש מעין ריבית עוגן המכונה "ריבית פריים". ריבית הפריים משמשת כריבית הבסיס ללקוחות המועדפים ביותר בעיני הבנק. בעוד ריבית בנק ישראל מיוחסת כריבית אינדיקטיבית לריבית הבסיסית במשק ברמות המאקרו - הריבית להלוואות של הבנקים מבנק ישראל או בינם לבין עצמם, ריבית הפריים מיוחסת כריבית אינדיקטיבית לריבית הבסיסית במשק ברמת המיקרו - הריבית ממנה נגזרת הריבית בה הבנקים מלווים ללקוחותיהם או משלמים ריבית ללקוחותיהם. בארץ, ריבית הפריים גבוהה ב-1.5% מריבית הבסיס של בנק ישראל.
תפקידו המרכזי של בנק הינו לשמש כמתווך פיננסי בין חוסכים ללווים. חוסכים מעוניינים כמובן בהשגת ריבית גבוהה ככל הניתן, כאשר מנגד, מבקשים הלווים ליטול הלוואה בעלות הזולה ביותר. הכנסתם של בנקים מקורה ב"מרווח הריבית" - הפער בין הריבית שהם גובים עבור הלוואותיהם לבין הריבית שהם משלמים עבור הפקדת חסכונות בכספותיהם.
תהליך קביעת הריבית על פיקדונות הוא די פשוט בראי הבנק; ריבית זו תנוע בין 0% לריבית המירבית שהבנק מוכן להעניק - "ריבית הפריים". ההחלטה על גובה הריבית עבור פיקדון הינה פונקציה של הסכום המופקד, תקופת החיסכון, כח המיקוח של החוסך, וכמו תמיד, הריבית הנוכחית במשק.
במתן הלוואה מערכת השיקולים לקביעת שער הריבית מורכבת יותר; החל מזהות הלווה, סיבת ההלוואה ומשך השימוש, וכלה במידת הבטוחות והערבויות שהלווה מעמיד. באופן עקרוני, הבנק רשאי לסרב לספק הלוואה במידה וממצאיו מעידים כי הלווה אינו יוכל לעמוד בתנאיו. ככלל, ריבית הפריים תשמש כריבית הנמוכה ביותר שהבנק יסכים להלוות, אך כידוע, בחיים לכל כלל יש יוצא מן הכלל.
האם יש כלל חשיבות לגובה הריבית במשק?
אני מניח שרבים מכם שואלים כיצד משפיע שיעור הריבית במשק על האזרח הקטן? ובכן, ריבית הבנק המרכזי הינה כלי בידיו על מנת לווסת את כמות הכסף במשק; קביעת ריבית ברמה גבוהה מדי תרסן את הפעילות הכלכלית במשק, ועלולה להוביל בנסיבות מסוימות להאטה או אף למיתון. קביעת ריבית ברמה נמוכה מעודדת את הפעילות הכלכלית במשק, אך עלולה להוביל ללחצים אינפלציוניים ולעליית מחירים.
במלים אחרות, שיעור הריבית יכתיב במובן מסוים את כיוון המשק: צמיחה או דעיכה. השפעתו על כל אחד מאיתנו מתבטאת באפשרויות שיעמדו בפנינו; שיעור ריבית נמוך יאפשר לכלכלה המקומית להתפתח, להציע לנו עוד מקומות עבודה, הזדמנויות מגוונות ורמת חיים גבוהה יותר, אך מנגד, יקשה עלינו לחסוך וייתכן שיגרום לאינפלציה שתשחק את גובה שכרנו וחסכונותינו. לעומת זאת, שיעור ריבית גבוה מדכא יוזמות כלכליות מכיוון שניתן לגרוף תשואה נאה על כסף פנוי רק משום הפקדתו בבנק. תהליך זה מקטין את הפעילות הכלכלית במשק ופירושו בסופו של דבר, פחות אפשרויות ורמת חיים נמוכה יותר.
נוכח ההשפעה הרת הגורל שיש לריבית על חיינו, ניתן לראות כי תפקידו של נגיד בנק ישראל הוא תפקיד מורכב וחשוב ממעלה ראשונה. אישית אני חש הקלה רבה נוכח הידיעה שאדם בשיעור קומתו של פרופ' סטנלי פישר הוא זה שאוחז בהגה הכלכלה הישראלית בתקופה המאתגרת שאנו נמצאים בה כעת.
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.