ארכיון פוסטים עם התג "מיתון"

המיתון בוטל - חזל"ש

יום ראשון, 23 באוגוסט, 2009

יניב קוניס

מי שזוכר את נאומו של נתניהו בשלהי 2003 שבו הכריז בפומבי "יצאנו מהמיתון!", זכה אתמול לשידור חוזר, הפעם בממלכתו של הדוד סם באמריקה. יו"ר הפדרל ריזרב, פרופ' בן שלום ברננקי, הכריז אמש בנאומו בפני קברניטי הכלכלות ברחבי העולם: "כלכלת העולם מתחילה לצאת מהמיתון". למען הסדר הטוב, אפתח במניין הנתונים הכלכליים שהביאו למסקנה הזו. לאחר שבתקופה האחרונה פורסמו מספר אינדיקטורים שהצביעו כי הפעילות הכלכלית מתייצבת, הגיע השבוע האחרון ולא הותיר הרבה ספקות לגבי השיפור הדרמטי במצב.

נתחיל בחו"ל: יפן, גרמניה וצרפת דיווחו על חזרה לצמיחה חיובית ברבעון השני, הווה אומר, תם המיתון אצלם. ההגדרה הרשמית של מיתון כלכלי היא שני רבעונים רצופים בהם נרשמה צמיחה שלילית (דרך אגב, ארבעה רצופים = שפל כלכלי). פרט להודעה על צמיחת התמ"ג, פורסם כי הן בגרמניה והן בצרפת עלו מדדי הייצור בחודש האחרון גם במגזר היצרני וגם במגזר השירותים. בנוסף, התקבלו בסוף השבוע עוד סימנים המאותתים על חידוש הצמיחה בעולם: ארגון ה-OECD דיווח שבשקלול התמ"ג של 30 הכלכלות השותפות בו, חלה התייצבות ברבעון שני לאחר התכווצות בשיעור ממוצע של 2.1% ברבעון הראשון השנה.

נחזור לישראל, בשבוע שעבר פורסם כי המדד המשולב של המשק עלה בחודש יולי בשיעור של 1.2%, כאשר חשוב מכך, חלה עלייה בכל מרכיבי המדד השונים ובמיוחד בנתוני הייצור התעשייתי והפדיון שעלו בצורה חדה. בנוסף, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה שהתוצר המקומי עלה ברבעון השני בקצב שנתי של כ-1%, לאחר התכווצות חדה בשיעור שנתי של 3.2% ברבעון הראשון. פירוש הדבר שגם בישראל תם שלב המיתון והמשק מתחיל להתאושש.

דרך אגב, לא רק ברננקי דיבר בפני קובעי המדיניות הכלכלית הבולטים בעולם, גם הנגיד שלנו, פרופ' סטנלי פישר, חלק את מסקנותיו למצב הכלכלי והיה מסויג יותר מיו"ר הפד: "למרות סימני ההתאוששות המעודדים, עדיין מוקדם להכריז על קץ המשבר הכלכלי. משימות רבות עוד נכונו לנו, ובתוכן הבראת מערכות הבנקאות. יש סיבות טובות - אף כי לא חד-משמעיות - לחשוש כי ההתאוששות לא תהיה ברמה הנדרשת. ובכל זאת אפשר להכריז כי שיאו של המשבר מאחורינו, וכי סימניה הראשונים של הצמיחה הגלובלית הופיעו מוקדם ביחס לציפייה הכללית לפני תשעה חודשים".

גם אם פישר משדר אופטימיות זהירה, עדיין ניכר מדבריו שהוא מכיר בכך שחלפנו על פני החלק הקשה והמסוכן של המשבר - שלב המדרון התלול. עכשיו כמובן מתחילה המשימה החשובה של איסוף השברים, ובניית יסודות לצמיחה עתידית. כאן קצת קשה יותר לגלות אופטימיות מאחר ולא ברור כיצד נחזה בצמיחה גבוהה ובת קיימא בשנים הקרובות. דהיינו, צמיחה ברמות של 4%-5% לשנה לאורך זמן. זה יהיה קשה בעיקר בארה"ב ובמערב אירופה. אדגיש כי צמיחה חיובית אינה מספיקה דיו להעלות את רמת חיינו מכיוון שקצב גידול האוכלוסין, לדוגמא כ-1.7% בשנה בישראל, מחייב שהצמיחה השנתית תהא גבוהה מאותו שיעור.

לפיכך, הצפי הנוכחי לצמיחה עתידית של 2%-3% ב-2010 וקצת יותר ב-2011, אינו מספיק על מנת ליצור סביבה כלכלית שתאפשר לנו להתקדם בקצב עליית רמת החיים כמו בשנות הגאות של 2003-2007, ובטח שלא בקצב שהורגלנו ב-20 השנים האחרונות.

כרגע זו המסקנה העיקרית שעולה מהנתונים החיוביים שזרמו לאחרונה. אמנם אין ספק שהאווירה הכללית השתנתה ללא היכר, מדכדוך כבד שכלל בין היתר, ירידות חדות בבורסה ופיטורים המוניים לפני שנה, לאופטימיות שהולכת וגוברת מדי יום. אולם, יחד עם זאת, התמונה העתידית הנוכחית מצביעה על מגמת קיטון ברווחי החברות בהשוואה לשנים קודמות (לא להתבלבל עם השוואות לרבעון קודם או שנה אחורה שבהם המצב היה קטסטרופלי, ולכן לא קשה להשיג כעת תוצאות טובות יותר - זו הסיבה שאסור להתלהב יותר מדי מחברות ש"מכות" כיום את תחזיות האנליסטים), חיסכון עולה בקרב משקי הבית (כלומר, פחות כסף מופנה לצריכה) ושכר ריאלי נמוך יותר מזה שניתן למשרות דומות בעבר (הכנסה פנויה נמוכה יותר לעובדים).

אם צריך לבחור בין דעתו של ברננקי ולבין זו של פישר, אני הולך עם הנגיד שלנו (דרך אגב, כמדומני פישר היה המנחה של ברננקי בדוקטורט); בקשר לבורסה - השפל במניות מאחורינו; בנוגע למיתון - חזל"ש (כאמור, מיתון = 2 רבעונים רצופים של צמיחה שלילית); לגבי סיום המשבר הכלכלי - אנחנו עוד לא שם, האבטלה עוד צפויה לעלות ויש עדיין עודף היצע בחלק מהמגזרים, אבל עד סוף השנה / גג ברבעון הראשון של 2010, סביר שהמשבר הזה, ללא ספק החמור ביותר מאז השפל הגדול לפני 80 שנה, יהיה שייך להיסטוריה באופן רשמי.

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.

מי אמר אשראי ולא קיבל? - חלק ב'

יום שלישי, 3 במרץ, 2009

יניב קוניס

הקשר בין משכנתאות סאב פריים למשבר בוול סטריט

עד כאן התהליך נגע בעיקר לשוק המשכנתאות, ופחות לשווקים הפיננסיים הגלובליים. זה קצת מוזר כי מרבית החדשות היום נוגעות למצבם החמור עד מאוד של בנקים ומוסדות פיננסים גדולים. אז כיצד הם השתלבו על מנת ליצור את התערובת הקטלנית ביותר בעולם הפיננסי מאז השפל הגדול לפני כשמונה שנה?

ביסוס ריבית ריאלית אפסית במשך אותם שנים הניע את חברות הפיננסים בוול סטריט ליצירת מכשירים פיננסיים מורכבים ומתוחכמים לשוק הנדל"ן האמריקאי, בזכותם יניבו תשואה גבוהה ככל הניתן על ההון. הדרך בין מבקש משכנתא למכשירים הפיננסיים פעל באופן הבא: משפחה החליטה לרכוש בית חדש, פנתה לבנק למשכנתאות בבקשה להלוואה בגובה 95% משווי הבית לתקופה של 30 שנה בריבית נמוכה (שנבעה מהריבית במשק). באופן דומה, נטלו אלפי אזרחים אמריקאים משכנתאות שאותן קיבץ הבנק למשכנתאות, ומכר כתיק הלוואות לבנק השקעות בוול סטריט. מכירת זרמי המזומנים של נוטלי המשכנתאות הכניסה הון חדש לבנק למשכנתאות, שאיפשר מתן הלוואות נוספות. בנק ההשקעות, כדוגמת ליהמן ברדרס, הנפיק את תיק ההלוואות בצורת אגרות חוב מגובות במשכנתאות - (MBS (Mortgage Backed Securities, ואת מרביתו מכר לקרנות פנסיה, בנקים ומשקיעים נוספים ברחבי העולם. את היתר שמרו הבנקים במאזניהם - פעולה שמספר שנים מאוחר יותר תהפוך לעקב האכילס שלהם.

בתקופות צמיחה, תהליך זה פועל לטובת הכלל, שכן שיעור הריבית ללווי המשכנתאות נעשה זול יותר, מגזר הפיננסים נהנה מהגאות בפעילות העסקית והמשקיעים זוכים לתשואה גבוהה יותר על כספם, בהשוואה לחלופות אחרות כגון אגרות חוב ממשלתיות. ייתכן שלו הייתה מתבצעת בדיקה נאותה לגבי איתנותם הפיננסית של נוטלי המשכנתאות, התהליך היה ממשיך להתקיים גם כיום והשווקים הפיננסיים לא היו נופלים לתהום.

הנדבך החסר שבסופו של דבר הפיל את מגדל הקלפים הוא הסאב פריים. כפי שהסברתי בחלק א' של הפוסט, נחלקים משקי הבית המבקשים ליטול משכנתאות לשניים: הראשון הם לווי פריים, בעלי הכנסה מעל לממוצע או שבבעלותם נכסים שיכולים לשמש כבטוחות. הסוג השני מכונה לווי סאב-פריים, המאופיינים בהכנסה נמוכה, ללא עבודה קבועה או נכסים משמעותיים, ובעלי היסטוריית אשראי בעייתית.

במצב תקין, לווים שהינם מסוכנים יותר אמורים ליטול משכנתאות בריבית גבוהה יותר, על מנת לפצות את הבנק בגין הסיכון שנטל. בנוסף, ניתן להקטין את הסיכון הגלום על ידי צמצום גובה המימון לבית. בפועל, שיעורי הריבית הנמוכים במשק האמריקאי וההפקרות בבדיקת יכולת ההחזר של הלווים, הביאו לאישור משכנתאות גם לאותם לווי סאב-פריים. חמור מכך, בשל הציפיות להמשך עליית מחירי הנדל"ן ניתנו הלוואות גם במלוא גובה הנכס, ולעתים אף מעבר.

ייקור הריבית מסמן את סוף המסיבה

שנות הגאות שעברנו בין השנים 2003-2007 חיממו את הכלכלה הגלובלית באופן משמעותי, והאינפלציה החלה להרים ראש. אחד הכלים של בנקים מרכזיים לצינון הכלכלה הוא העלאת שיעור הריבית. פעולה זו מייקרת את עלות האשראי במשק, ואמורה לגרום לאנשים ללוות פחות כסף ולחסוך יותר. ואכן, אותו אלן גרינספאן שהביא את הריבית לשפל חסר תקדים של אחוז בלבד, החל להעלות את שערו באופן מדורג לרמה של 5.25%. עליית הריבית ייקרה באופן מהותי את תשלומי המשכנתא, בעיקר של לווי הסאב פריים, שמלכתחילה שילמו יותר מהשאר, ואל לנו לשכוח שבכלל היו להם פחות אמצעים. כתוצאה מכך, יותר ויותר בעלי בתים נתקלו בקשיים לעמוד בתשלום ההחזר החודשי של המשכנתא, ובסופו של דבר אף הפסיקו לשלמה כלל.

במהלך שנת 2006 החלה לראשונה ירידה במחירי הנדל"ן למגורים בארה"ב, ירידה שהגבירה את מספר הפיגורים בתשלום המשכנתאות, ואט אט החל להתגלגל כדור השלג לעבר שוק ההון. אגרות החוב מגובות המשכנתאות ומכשירים פיננסיים נוספים שארזו הלוואות סאב פריים איבדו חלק ניכר מערכם, והפסדי עתק החלו להצטבר הן בבנקים למשכנתאות שהלוו ללווי הסאב פריים, והן למוסדות הפיננסיים שהחזיקו במאזנם באותם מכשירים פיננסיים עם ערך מופחת בהרבה.

את הבתים שבעליהם הפסיקו את תשלום המשכנתא החודשי בגינם, העמידו הבנקים למכירה על מנת להשיב לעצמם חלק מההלוואה המקורית אך בשל ירידת מחירי הדיור הם נאלצו להסתפק בסכום נמוך יותר. כך החל סחרור שבו הבנקים רושמים הפסדים בגלל המשכנתאות האבודות, וגורמים לצמצום משמעותי בהיקף המשכנתאות החדשות. בו בזמן יותר ויותר בתים עוקלו ונמכרו במחיר נמוך, הן משום החשש לרכוש נכסי מקרקעין בשוק של מחירים יורדים והן בשל הקושי לממן את הרכישה באמצעות משכנתא.

ככל שהואץ התהליך נכנסו עוד ועוד בעלי בתים שנתקלו בקושי לעמוד בתשלומי המשכנתא, ובעקבות ירידת ערך ביתם מתחת לשווי חובם עבור המשכנתא, גם לא הייתה להם סיבה להמשיך לשלם אותם - עמדה להם הזכות לעזוב את הבית תמורת ויתור על התשלומים ששילמו עד אותו רגע. חשוב להבין שבארה"ב, בניגוד לישראל, המשכנתאות הן מסוג Non Recourse - המשמעות היא שהלווה יכול לשמוט את חובותיו העתידיים בכל שלב תמורת ויתור על הנכס המשועבד בבעלותו. במידה ושווי הבית גבוה מערך התחייבויותיו העתידיים לבנק בגין המשכנתא, אין סיבה כלכלית לשלם עבורה. מבחינת אותם לווים, המשמעות הייתה ויתור על מקדמה קטנה שנתנו במועד הרכישה, בד"כ עד 10% מערך הבית, ועוד מספר חודשים עד שנים של תשלומים חודשיים. אמנם מדובר בסכומים לא זניחים אבל יחסית לצניחה במחירי הדיור, והערפל שעטה את עתיד הכלכלה, היה מדובר בצעד מחוכם.

משבר הסאב פריים מביא לקריסה פיננסית

בשלב מסוים המשבר העמיק מלווי הסאב פריים ללווי הפריים, להם גם השתלם להפסיק את תשלומי המשכנתא ולוותר על הבית, תמורת מחילה על חובם. פעולות אלו גרמו הפסדי עתק לבנקים למשכנתאות, כאשר במרכזם עמדו ענקיות המשכנתאות פאני מיי ופרדי מאק, שחלשו על מחצית משוק המשכנתאות בארה"ב - 5-6 טריליון דולר!

הלאמתם הייתה בלתי נמנעת מאחר והן הוגדרו בידי הממשל האמריקאי "Too Big to Fall", כלומר, לאפשר להן לקרוס ללא סיוע פדרלי היה מוביל לצונאמי פיננסי שייתכן מאוד היה מטביע את המערכת הפיננסית לחלוטין. השלב הבא, שגם הוא היה בלתי נמנע בשלב זה, היה הכרה בהפסדים בניירות הערך מגובי המשכנתאות ששכנו במאזניהם של המוסדות הפיננסיים בוול סטריט: בנקים מסחריים, בנקים להשקעות וחברות הביטוח. עדות ראשונה לעוצמתו של המשבר הייתה נפילתו של בנק ההשקעות לשעבר בר סטרנס, שנכנע למשבר במרץ 2008, ונרכש בערבות הממשל על ידי ענקית הבנקאות ג'י.פי. מורגן.

מחירי המקרקעין בארה"ב המשיכו להתדרדר, ובכך שחקו עוד ועוד את ערכם של ניירות הערך שהיו תלויים בתשלומי המשכנתאות. מחיקות הערך במאזנם של המוסדות הפיננסיים כיווצו את הונם העצמי, ומנעו מהם להמשיך להלוות - יצירת מחנק אשראי. המחנק נבע הן מהכיווץ בהון העצמי של הבנקים והן מחששם להלוות כספים שמא לא יוחזרו להם. בו בזמן בחלק מהבנקים אף היה חשש לבעיית נזילות מאחר ואנשים החלו להסתער על דלתותיהם ודרשו את חסכונותיהם. תופעה זו מכונה "מחנק נזילות", והיא נחשבת לחמורה אף יותר מ"מחנק האשראי" שהתפתח במקביל. הרשויות ברחבי העולם הבינו את הסיכון לאפקט דומינו, בו ירוצו אנשים לבנק (Run on the Bank), ויגרמו לקריסה של בנק אחר בנק. לפיכך, הודיעו ממשלות רבות לאזרחיהן כי הן ערבות לפקדונות בבנקים.

ואז הגיע ה-15 בספטמבר 2008

יש רגעים בהיסטוריה של כל אומה שאותם הם לא ישכחו לעולם. את בוקר יום שני, 15 בספטמבר 2008, תושבי ארה"ב יזכרו לנצח. בסיומו של סוף שבוע בלתי נשכח ה"שוק אמר את דברו" לאחד מסמלי וול סטריט ב-158 השנים שקדמו לו - ליהמן ברדרס כבר לא איתנו. תוסיפו לכך את הצלתה של חברת הביטוח הגדולה בעולם עד המשבר - AIG, לאחר מכן, ואת הלאמתן של שתי ענקיות המשכנתאות כשבוע מוקדם יותר, ותקבלו שפל חדש במשבר האשראי העולמי.

15 בספטמבר 2008 - היום שאף אמריקאי לא ישכח

15 בספטמבר 2008 - היום שאף אמריקאי לא ישכח

בימים אלו אנו מסכמים חצי שנה לאותו יום היסטורי, ולמעשה, מאז אותו אירוע, הכלכלה העולמית האיצה את התדרדרותה, והכניסה למעגל גם מדינות ותאגידים שאינם פיננסיים לסכנת חדלות פירעון. גם פעולות הממשל האמריקאי וממשלות רבות ברחבי העולם גדלו משמעותית מאז קריסת ליהמן - תוכניות בסך מאות מיליארדי ואף טריליוני דולר נרקחו והופעלו על מנת לעצור את הסחף.

תפקידם המרכזי של התוכניות הלאומיות הינו לייצב את המערכת הפיננסית, כלומר, להשיב את האמון למוסדות הפיננסיים, ובראשם הבנקים. כמו כן, הפחתות הריבית המוניטארית, הבטחת נזילות במערכת הפיננסית, והזרמת הון ממשלתי לבנקים, כדי שאלו יחזרו להלוות כספים שיניעו חזרה את הכלכלה. עד שלא יופשר הקיפאון בשוקי האשראי המצב רק ימשיך להחמיר.

עם כל הכבוד למשכנתאות הסאב פריים, וללא ספק, יש להן חלק לא מבוטל במשבר הנוכחי, אבל חשוב לזכור שהסיבות האמיתיות למשבר הן רחבות בהרבה. המשבר הנוכחי נבע מתערובת קטלנית של מינוף יתר (יותר מדי הלוואות), רגולציית חסר (מערכת אכיפה לא מקיפה מספיק), ומעל כולם - צריכה מוגזמת שלא ידעה גבולות. במלים אחרות, המקור העיקרי למשבר הנוכחי הוא שאנשים רכשו יותר מדי מוצרים שהם לא היו צריכים בכסף שלא היה שייך להם. כעת כבר לא ניתן לומר "אשראי" ולקבלו מיידית.

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.

המיתון - אין לאן לברוח

יום חמישי, 19 בפברואר, 2009

יניב קוניס

אני לא חושב שאפתיע מישהו אם אומר בריש גלי שתמונת המצב הכלכלית אינה מזהירה. אני מטבעי אופטימיסט ולכן אני משוכנע שעל אף עוצמתו, המשבר הנוכחי הוא בר חלוף. יחד עם זאת, מדובר באחד המשברים הכלכליים העמוקים ביותר שידעה האנושות בעידן המודרני. משבר שאולי מתחיל להידמות לשפל הגדול של שנות ה-30 שכולם מדברים עליו. השוני הוא שבמשבר דאז, העולם היה פחות גלובלי מעכשיו, וקצב האירועים בו היה איטי בהרבה מימינו. אי אפשר להתווכח עם התוצאות הקשות של אותו שפל נוראי - עשרות מיליוני אנשים מחוסרי דיור ועבודה, וחלק לא מבוטל שאף הגיע לחרפת רעב. רק לאחר יותר מעשור וחצי, סיומה של מלחמת העולם השנייה הצליח להביא קצת גאולה לעולם.

אף אחד לא רוצה לחזור לשפל הגדול

אף אחד לא רוצה לחזור לשפל הגדול

קשה מאוד לראות את העולם שלנו מתדרדר באופן דומה למצבו אז, אבל ראשית כל, חייבים לזכור שאנו רק בעיצומו של המשבר ולכן בנקודת הזמן הנוכחית לא ניתן לדעת עד כמה עמוקה התהום שאליה נתדרדר. נוכל לשפוט זאת רק בדיעבד. הסיבה המרכזית שבזכותה כנראה לא נגיע למימדי האסון של המאה הקודמת היא המאמצים והפעולות הבלתי נתפסות שמבצעות ממשלות ברחבי העולם, ובראשן הממשל האמריקאי; כמויות כסף שלא יאמנו (כבר הפסקתי לספור אחרי שני טריליון הדולר הראשונים…) מוזרמות / נשפכות / מוצנחות - תקראו לזה איך שאתם רוצים - הכל על מנת שהמראות הנוראים של 1929 וצפונה לא יחזרו שוב.

משברים כלכליים לא צפויים להיעלם מהנוף שלנו

רבים רואים במשבר משכנתאות הסאב פריים בארה"ב, שמוסבר בפוסט מי אמר אשראי ולא קיבל?, כגורם העיקרי למשבר הנוכחי, אבל כמו שרצח הקיסר האוסטרי ב-1914 היה העילה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, כך צריך להתייחס לסאב פריים רק כטריגר לראשית המשבר הפיננסי. ייתכן שלולא משבר הסאב פריים לא היינו מגיעים למצב הנוכחי, אבל יותר סבירה ההנחה שגם בלעדיו לא ניתן היה למנוע את המשבר.

מדוע משברים כלכליים הם בלתי נמענים? למה אי אפשר לחיות בעולם בלעדיהם? אפשר, אבל איני משוכנע שתבחרו לחיות בו. כפי שכבר כתבתי בעבר, כלכלה מושתתת על שני יסודות עיקריים: חיסכון וצריכה. אם ברצוננו לצרוך אנו חייבים לחסוך על מנת לשלם עבור הצריכה. אין דרך אחרת - אתם בטח מכירים את הביטוי "אי אפשר לאכול את העוגה וגם להשאירה שלמה". מה שכן - ניתן לצרוך מבלי לחסוך בהנחה שמישהו אחר חוסך עבורכם. זה בדיוק מה שקרה באמריקה. מאז סיום המלחמה הקרה, ארה"ב נמצאת בעידן שבו היא נהנית ממעמדה כמעצמת-על יחידה בעולם.

ברגע שהוסר האיום הקיומי מכיוונה של ברה"מ לשעבר, התפנו אזרחי ארה"ב למשימה החשובה בחיים - לחיות ולא רק לשרוד. תרבות השפע באמריקה לא ידעה שובע במהלך 2 העשורים האחרונים. אמריקאי ממוצע חי הרבה מעבר להכנסתו בפרט ויכולתו הכלכלית בכלל: בית צמוד קרקע, ג'יפ ו/או מכונית ספורט, גאדג'טים לכל דכפין ועוד. את מוצרי הצריכה רכשו במחיר נמוך הודות לגלובליזציה ולסחר בינלאומי שהעביר את הייצור לעולם השלישי - בעיקר לסין. כאשר משלמים לבני נוער במלזיה דולר ליום ואף פחות, גם אחרי הובלה ותיווך, מחיר של נעליים/ג'ינסים/חולצות עדיין אטרקטיבי מאוד לרבים.

צריכה ללא מעצורים

אמנם אוכלוסיית ארה"ב מונה קצת יותר מ-300 מיליון בני אדם מתוך כ-6.7 מיליארד אנשים ברחבי תבל - 4.5% בלבד, אבל היא צורכת רבע מהאנרגיה העולמית, ובכלל, צריכתו של האמריקאי הממוצע הינה גבוהה פי 14 מונים מזו הנהוגה במדינות עניות.

אם האזרח האמריקאי הממוצע נהנה מעולם של כל טוב מיהו זה שחוסך עבורו? מי מממן את כל החגיגה הזו? תופתעו לשמוע כי את מרביתה משלם האזרח האסייתי הממוצע - שוב בעיקר הסינים. אותם דולרים אמריקאים שנכנסו לסין כתוצאה ממכירת מיטב תוצרתה לתושבי ארה"ב, חלקם חזרו לאותה אמריקה בצורת השקעה באגרות החוב של ממשלת ארה"ב, כחלק ממדיניות מכוונת של הממשל הסיני, שקצרה היריעה מלהרחיב עליה בשלב זה.

במשך שנים זה היה משחק שהשביע את רצונם של מרבית הצדדים - מדינות העולם השלישי, או בעגה יותר מקובלת - שווקים מתפתחים, ייצרו ומכרו תוצרת למערב, וכך הצליחו להתפתח ולצמוח בקצבים נאים. מנגד, בארה"ב, קנדה, אירופה, יפן, אוסטרליה וגם בישראל, רמת החיים עלתה כתוצאה ממגוון רחב יותר של מוצרים ושירותים שרכשנו במחירים זולים יחסית. בכל זאת, קשה להגיד לא לחיים הטובים.

כל עוד הייתה צמיחה כלכלית נאה שלוותה בגידול מתמיד של ערך הנכסים, כדוגמת מחירי הבתים, יכלו אנשים ללוות עוד ועוד כספים על מנת לצרוך מוצרים ושירותים רבים יותר ולרכוש לעצמם בית גדול יותר. תמורת ההלוואות הם שיעבדו נכסים שברשותם, בעיקר את ביתם ורכבם. כנראה שהמסיבה עברה את גבול הטעם הטוב וחובם של האמריקאים - גם של הממשל וגם של האזרח הממוצע תפח והגיע למימדים בלתי נתפסים.

ולפעמים, החגיגה נגמרת…

בקיץ 2006 החלו לרדת לראשונה מחירי הנדל"ן בארה"ב, ובזה אחר זה בנקים התחילו לעכב ואף לעצור מתן אשראי מאחר והם חששו, ובצדק, שמא המשכנתאות שהלוו ירדו לטמיון - אם שוויו של בית עומד על 100 ולצורך רכישתו נלקחה הלוואה בגובה זהה, ברגע שמחיר הבית יורד - הלווה חייב לבנק יותר ממה שהנכס שלו שווה, ואז כלל לא משתלם לו להחזיר את ההלוואה.

באותה תקופה חשבו שמדובר רק בבעיה נקודתית ומקומית, ירידת מחירי נדל"ן באזורי ביקוש שהתחממו יתר על המידה - קליפורניה, לאס וגאס ופלורידה. כשנכנסנו ל-2008 המשבר החל לצבור תאוצה ולהדביק אזורים אחרים בארה"ב באותה בעיה. עוד ועוד אנשים הפסיקו לשלם את תשלומי המשכנתא ובנקים החלו לעקל בתיהם - בועת הנדל"ן התנפצה ומגדל הקלפים החל להתמוטט.

מכאן הדרך למשבר אשראי עולמי הייתה מהירה מאוד, הן בכמות והן בקצב הארועים: מרץ 2008 - קריסת בנק ההשקעות בר סטרנס, ספטמבר 2008 השחור - ענקיות המשכנתאות האמריקאיות פאני מיי ופרדי מאק, שחלשו על מחצית משוק המשכנתאות בארה"ב - 5-6 טריליון דולר! הולאמו, גם תאגיד הביטוח הגדול בעולם לשעבר AIG, ולמי שזה לא הספיק - קריסתו של אחד מסמלי וול סטריט - מגזר הבנקאות להשקעות; ליהמן ברדרס שבק חיים, מריל לינץ' נרכש ע"י בנק אוף אמריקה והשניים שנותרו - גולדמן זאקס ומורגן סטנלי - נאלצו לזנוח את תחום הפעילות ולעבור לבנק מסחרי.

חשבתם שזהו, ממש לא. מאז גם סיטי - קבוצת הבנקאות הגדולה בעולם בעבר הולאמה חלקית ע"י הממשל, מגזר הרכב האמריקאי גוסס, בנקים מקומיים קורסים בזה אחר זה, וכעת כבר מדברים בגלוי על הלאמתה של המערכת הפיננסית בארה"ב.

אפשר גם להזכיר את ההתרחשויות מחוץ לארה"ב: קריסתה המוחלטת של איסלנד, הצלת בנקים ברחבי אירופה, הלאמת המערכת הפיננסית בבריטניה, וגם בישראל, יש לנו משבר לא פשוט בתחום אגרות החוב הקונצרניות.

כמו שאתם מבינים, קשה מאוד לעקוב אחר ארועים כל כך רבים, וסביר להניח שצפויות לנו עוד מספר הפתעות לא נעימות בהמשך.

ליהמן ברדרס - אחד מסמלי וול סטריט בעבר

ליהמן ברדרס - אחד מסמלי וול סטריט בעבר

כיצד מגיע המיתון עד אלינו?

שימו לב לשינויים סביבכם: יש פחות מבקרים בקניונים (אפילו בעזריאלי) ובמרכזי הבילוי, חלק מהמסעדות נסגרות, ובטח שמעתם על פיטורים והפחתות שכר רוחביות שנוקטים ארגונים. אין לאן לברוח מהמיתון! הוא חי ונושם בכל מקום בעולם כיום. איך זה מגיע מוול סטריט ועד אלינו? בהתחלה שמענו על פיטורים בחברות הפיננסים שנפגעו מיידית מהמשבר (הבורסה צונחת - פחות רווחים ובונוסים). אותם עובדים שאיבדו את עבודתם כבר לא הולכים לארוחת צהריים במסעדות בניו יורק ובלונדון. גם יש להם פחות חשק לצאת לבלות בברים ובתי קפה. גם אלו שנותרו מעדיפים להביא אוכל מהבית. עכשיו גם הפרנסה של ענף הבילוי והמסעדנות נפגעת מהמשבר. עובדים לא צריכים יותר חליפות מהודרות וגם צורכים פחות בגדי יציאה - באסה לחנויות אופנה וביגוד. הארגונים מוציאות פחות כסף על מוניות, פרסום וחברות ייעוץ.

תהליך צמצום הפעילות רק מאיץ את עוצמת ההאטה בכלכלה. מפעלי ייצור של רכבים, ריהוט ואפילו צעצועים רואים את הירידה במכירות בחברות ומחליטים להקטין את פעילותם - התוצאה היא שליחת עובדים הביתה. בסופו של דבר, כל המשק מצמצם פעילות וזה גורם לכלכלה להתכווץ. המשמעות עבורנו - רמת החיים שלנו נפגעת ואנו נאלצים להסתפק בפחות ממה שהיה לנו קודם.

עתה נותר לענות על השאלה הבלתי נמנעת: מתי יסתיים המיתון?

תשובתי לכך היא פשוטה - אין לי מושג… חז"ל נהגו לומר "הנבואה ניתנה לשוטים". אז כל עוד לא תיתקלו באחד כזה כנראה שלא תקבלו תשובה נכונה…

שאלה נוספת שעשויה לעלות היא האם עדיף היה לחיות חיים צנועים יותר וכך להימנע מהמצב שאליו הגענו עכשיו? בדיעבד אולי התשובה לכך היא חיובית, אבל חישבו האם באמת נוכל להעריך את העלייה ברמת החיים שלנו, אם לא נחווה מדי פעם גם תקופות פחות נעימות?

מי שצפה בסרט Vanilla Sky ודאי זוכר את המשפט "The sweet is never as sweet without the sour". אני לא יודע מה איתכם אבל אישית אני מעדיף חיים שמשלבים מתוק וקצת מריר מדי פעם על פני חיים חסרי טעם.

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.