ארכיון פוסטים עם התג "יכולת חיזוי בשוק ההון"

על סיכומים, תחזיות ונבואות

יום שני, 28 בדצמבר, 2009

יניב קוניס

בטח שמתם לב כי בשבועות האחרונים כמעט עיתון רגיל או כלכלי מספק שלל סיכומי סוף שנה ומסכם את העשור הראשון של המילניום הנוכחי. גם באתרי האינטרנט המובילים אי אפשר להתעלם מכתבות בסגנון "סיכום שנה: 20 המניות הטובות והגרועות בוול סטריט ב-2009" או "שישה עשורים של כלכלה: איך זינקנו ממדינת צנע לאימפריית היי-טק".

בתור כלכלן, הסיבות היחידות שבגינם אני נוהג להיכנס לאותם אתרי חדשות כלכלית הן מידע כלכלי חדש או על מנת לקרוא פרשנות של אנשי מקצוע שאני מעריך את דעתם. לכן, עבורי, הכתבות הללו על סיכום כזה או אחר הן לרוב רעש מיותר בגלישה באתר (למרות שלעתים אני מוצא בהן נושאים משעשעים - דוגמא לכך בסוף הפוסט).

לטעמי, זה ממש לא מעניין מה היו 20 המניות הטובות ביותר ב-2009; ראשית, מאחר ואין כמעט שום סיכוי שדווקא אותן 20 מניות יהיו גם הטובות ביותר ב-2010 או ב-2011; שנית, מכיוון שהמדידה בין 1 בינואר ל-31 בדצמבר הינה שרירותית לחלוטין, ומספיק שנוסיף או נוריד יום מדידה, קיימת סבירות גבוהה שחלק מאותן רשימות של 20 המניות הטובות והגרועות ביותר ישתנה.

סיבה נוספת שבגללה אני מוצא את כתבות הסיכום מיותרות, היא העובדה שאנשים נוטים להסתמך על אירועי ותוצאות עבר בהסתכלותם קדימה. העובדה ששוק האג"ח היה אפיק ההשקעה הטוב ביותר ב-20 שנים האחרונות אינו מלמד כי הוא יהיה כזה גם ב-20 השנים הבאות. חשוב לקחת את כל אותם סיכומים ברוח נוסטלגית בלבד, משהו דומה לפתיחת אלבום תמונות משפחתי שמזכיר אירועים שחווינו או מקומות שביקרנו, ותו לא.

בין הסיכומים להמלצות

כעת, ברצוני לקשר בין אותם סיכומי שנה ועשור בלתי נמנעים לכל מיני עצות והמלצות שמתלוות אליהן בתקשורת לגבי השנה הבאה. ובכן, לעתים קרובות, מפורסמות תחזיות והערכות של כלכלנים בנוגע לאינדיקטורים מסוימים בכלכלה הריאלית כגון שיעור הריבית, האינפלציה והאבטלה הצפויים במהלך תקופת זמן זו או אחרת. התחזית מתבססת על מודל כלכלי שמניח הנחות והתרחשויות מסוימות. בדרך כלל, מצורפות לתחזיות הסתייגויות מסוימות בנוגע לסטיות בתוצאה, או מהי הסבירות לאותה תוצאה בפועל. לדוגמא, מודל כלכלי שצופה את שיעור האינפלציה בישראל בשנה הקרובה ונסמך על 30 גורמים משתנים, יתממש כפי שנחזה מראש רק אם אותם 30 משתנים יתנהגו בדיוק כפי שהוערך מלכתחילה. כל סטייה בהם תשנה את התוצאה הסופית - שיעור האינפלציה.

בפועל, אינדיקטורים כלכליים ניתנים לחיזוי, עם סטייה סבירה מהתוצאה בפועל. הבעיה היא, שלא אחת, אותה סטייה, נניח תחזית לאינפלציה של 2% שהתבררה בדיעבד כ-3.5%, גורמת לפגיעה בהצלחת המשק באותה שנה. מעבר לחיזוי אינדיקטורים כלכליים, הנופלת על כתפיהם של כלכלני מאקרו, ישנן גם תחזיות הנוגעות ישירות לשוק ההון. לדוגמא, הערכות לשווי חברה שגוזרת גם את שווי המניה שלה בבורסה, תחזיות רווח לרבעון הקרוב וכד'. גם תחזיות אלו מתבססות על מודל כלכלי עם הנחות מסוימות לגבי הנכס המוערך, לרוב מחיר מניה או אג"ח.

היכן עובר הקו בין תחזית לנבואה?

כל עוד התחזיות וההערכות נשארות בגזרת אינדיקטורים כלכליים או מחירי נכסים פיננסיים אין שום בעיה. אבל מה לעשות, לצערי היא גולשת מעבר לכך, גם ל"תחזיות" על ביצועי נכסים ומדדים בעלי יכולת חיזוי נמוכה מאוד עד אפסית. דוגמא לכך, "תחזית" לשער חליפין שקל-דולר בעוד חודש/חודשיים/3 חודשים/שנה או כל נקודת זמן אחרת שתרצו. דוגמא נוספת, פופולארית במיוחד בסיכום שנה ובמבט קדימה, היא "תחזית" לביצועי שוק ההון בשנה הבאה.

כפי שרובכם כבר הסיקו, אינני מתלהב יתר על המידה מחגיגת הסיכומים והתחזיות לשנה הבאה. המעבר לשנה החדשה לא אמור לגרום לנו לעשות שינויים או לצאת בהצהרות שלא היינו עושים לולא התאריך היה משנה ספרה או קידומת.

לפיכך, אחד מבין הדברים הנתעבים ביותר בעיני בתחום הפיננסי הוא כתבות הענק בסוף השנה עם ההערכות ה"מומחים" הפיננסיים הגדולים על ביצועי שוק ההון בשנה הבאה. "מדד הדאו ג'ונס יעלה ב-10% ב-2010″, "מדד הנדל"ן יתן את התשואה הגבוהה ביותר בשנה הבאה", ויש עוד מספיק דוגמאות להתנבאויות נוספות שחסכתי מכם.

אם תבדקו "תחזיות" לביצועי שוק ההון, לא משנה אם בארץ או בחו"ל, ברוב המוחלט של המקרים (פרט לתקופה משברית קשה במיוחד, כמו שנה שעברה) תקבלו תשובה אופטימית וזהירה לתשואה הצפויה בשוק המניות בשנה הקרובה - בדרך כלל, תנוע בין 8%-15%. אגלה לכם סוד קטן - מרבית הזמן שוקי המניות אינם חותמים שנה בתשואה שנעה בטווחים אלו, כי אם בתשואה דו-ספרתית גבוהה מאוד (15% וצפונה), אם בתשואה שלילית או בתשואה חיובית מזערית - מספר אחוזים בודדים.

בעובדה זו ניתן להיווכח בקלות בגרף המצורף. שימו לב, שטווחי התשואה בגרף הם ביחידות של 10% ואינם מבחינים בין שנה שהסתיימה ב-2%+ ל-8%+. יחד עם זאת, אי אפשר לפספס כי במהלך חצי היובל האחרון אין כמעט תוצאות בתוך הטווח 0-10. כעת, נשאלת השאלה, בהינתן שמידע זה הינו נחלת הכלל, כיצד ייתכן שאנשי מקצוע מכובדים בשוק ההון ממשיכים לספק "תחזיות" שכאלו לכל עבר?

לתפיסתי, ההסבר לכך מתחלק לשני חלקים. הראשון, הרצון לקבל חשיפה תקשורתית. זה לא סוד שאנליסטים וכלכלנים זוכים לחשיפה נכבדת בכלי המדיה השונים, ולעתים קרובות, הם מוכנים לספק "תחזיות" לכל דורש תמורת חשיפה זו. אני גאה להתוודות על במה זו כי אינני נמנה על קבוצה זו, וכי לא תצליחו למצוא אמירות שלי בנוגע לביצועי שוק ההון בשנה הבאה, וגם לא בנוגע לכיוונו של שער חליפין זה או אחר, ובטח לא שערו בתאריך מסוים.

כעת, נעבור לחלק השני של ההסבר - מדוע נוקבים בתשואות עתידיות של 10%-15% כאשר ידוע כי בעבר, מרבית הזמן הבורסה חתמה את השנה בתשואה חריגה מטה או מעלה, או בדשדוש. התשובה נעוצה במלכוד שבו נמצאים אלו שמסכימים לספק את ה"תחזית". נניח, שאותו כלכלן מכובד שמועסק בבנק בינלאומי מוביל כדוגמת דויטשה בנק או ג'י.פי מורגן, פסימי לגבי ביצועי השוק בשנה הבאה. אם יפרסם את הערכתו ברבים, המשמעות היא שמשקיעים שמעריכים את דעתו צריכים למכור את החזקותיהם במניות. פעולות אלו יגרמו לאובדן נכסים מנוהלים ולהפחתת רווחי המסחר באותו גוף פיננסי. לכן, אם זו באמת דעתו, כנראה שבשנה זו ימנע מלהביע אותה. מצד שני, נניח שאותו כלכלן דווקא אופטימי מאוד לעליית הבורסה בשנה הקרובה. במקרה זה, מדוע שלא יפרסם "תחזית" לעליית שוק המניות ב-30% לדוגמא?

לא כדאי לו לעשות כך מסיבה פשוטה מאוד. מירב הסיכויים הם ש"תחזיתו" האופטימית תהיה קיצונית מדי בהשוואה לכלכלנים האחרים בתעשייה, ובכך הוא יהמר על הקריירה שלו על בסיס נכונותה של אותה "תחזית". במידה ויצדק, יקבל טייטל של "גורו" ויזכה לחשיפה תקשורתית רבה. אולם, במידה ויטעה, יטענו שאין לו מושג וייתכן שיאבד את תפקידו והמוניטין שצבר.

לכן, בסופו של דבר, אם תבחנו את שלל ה"תחזיות" הניתנות לשוק לשנה הבאה, כמעט בכל שנה נתונה, תגלו שרוב החזאים מנבאים את השוק יעלה בשיעור של 10% עד 15%. קחו את זה בחשבון בפעם הבאה שאתם מסתמכים על "תחזית" שוק זו או אחרת.

האם כדאי לקנות לילדים מניות לחג?

רגע לפני סיום, אקיים את הבטחתי להביא דוגמא משעשעת לכתבות סוף שנה שנתקלתי בהן. ובכן, מגיש התוכנית "כסף משוגע" ב-CNBC, ג'ים קריימר, פרסם טור לחג המולד בשם "10 מניות לקנות לילדיך ב-2010", כאשר בין המניות שעליהן המליץ נמצאת זו של חברת אפל. איכשהו ניסיתי לדמיין את הסיטואציה בבית אמריקאי טיפוסי; ההורים אומרים לבנם "היי חמוד, קנינו לך מתנה של אפל לחג". הזאטוט מבסוט מהשמיים, שואל "מה קיבלתי? אייפוד נאנו, אייפון דור 3G או אולי מאק-בוק?". ואז מגיעה התשובה: "מניה של אפל". אני לא יודע מה איתכם, אבל אם הייתי במקום אותו ילד, הייתי פורץ בבכי מר…

תשתמע ב-2010, שתהיה לכולנו שנה אזרחית חדשה משמחת ומוצלחת!

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.

לפזר כמה שיותר

יום שני, 8 בדצמבר, 2008

יניב קוניס

העיקרון הבסיסי בניהול השקעות - פיזור סיכונים - הולך וצובר חשיבות עליונה גם במדיניות האסטרטגית העסקית של תאגידים, וחשיבותו אף מתחדדת בעקבות המשבר. מה הקשר בין התור בסופרמרקט להשקעה במניות, איך מפזרים נכון, מתי זה מספיק והאם יכול להיות יותר מדי?

אחת מאבני היסוד של ניהול השקעות מושכל היא השקעה במגוון של נכסים פיננסיים שונים זה מזה, בהתאם לרציונאל של "לא לשים את כל הביצים בסל אחד". עיקרון זה אינו תקף רק בתחום ההשקעות, והוא מקבל ביטוי גם מחוץ לעולם הפיננסי. קיים מיתוס סביב חברת קוקה קולה, לפיו רק שלושה בכירים בה יודעים את המתכון הסודי במלואו. עקב כך, נוהגים השלושה לטוס בנפרד זה מזה, במטרה למזער את האפשרות שתאונת מטוס תגדע מאיתנו את האפשרות ללגום מ"טעם החיים". אמת או אגדה, העיקרון ברור - פיזור מרכיבי הסיכון.

האם משקיעים בשוק ההון מתנהגים רציונאלית או לא, זו שאלה מעניינת שכלל לא בטוח שיש לה תשובה אחת ונכונה. שוק ההון והנכסים הנסחרים בו, דוגמת מניות ואיגרות חוב, מושפעים על ידי מאות ויותר אינדיקטורים שונים המשתנים כמעט בכל רגע נתון, וכמות הגורמים המעורבים בשווקים הפיננסיים היא עצומה ורק גדלה מיום ליום. אי לכך, אין בנמצא משקיע בעל מידע מושלם על השוק ואפילו לא על חברה בודדת. מצד שני, השוק מכיל הזדמנויות השקעה המאפשרות רווחים נאים לאלו המעזים לחקור ולנסות לאתר אותן.

טים הארפורד, פרשן בפייננשל טיימס הלונדוני, ואחד הכלכלנים המוערכים בעולם, ממחיש את התהליך באמצעות קופות בסופרמרקט: איזה תור הוא המהיר ביותר? התשובה הפשוטה היא שאין כלל טעם לחשוב על כך. אם היה ברור לכל איזה תור הוא המהיר ביותר, אנשים כבר היו עומדים בו, והוא כבר לא היה הכי מהיר. הפתרון שלו הוא - 'עימדו בכל תור, ואל תטרידו את עצמכם בשאלה'. אולם, אם אנשים יעמדו סתם בכל תור אפשרי, ייווצרו דפוסים שאפשר לחזותם, וקונה מיומן יוכל לנצלם לטובתו. אם קיים תור מסוים שבמרבית המקרים הוא הקצר ביותר, הרי שאם מספיק מומחים היו יודעים זאת, אותו תור כבר לא היה הקצר ביותר. בפועל, יש מספר מצומצם של קונים מתוחכמים וזריזים שמצליחים לנחש מהו התור המהיר ביותר טוב יותר משאר הקונים, אולם רק בהפרש קטן.

גם בעולם הפיננסי קיימים מנהלי השקעות ואנליסטים החוקרים ותרים אחר הזדמנויות השקעה, וחלקם מצליח לנצל את המידע העודף שברשותו על פני המשקיע הממוצע, ומתרגם את המידע לרווחים. דרך אגב, אם אתם מעוניינים לעמוד בתור הקצר ביותר בסופר, אולי כדאי שתשמעו לעצתו של אחד מעמיתיי בפסגות, שטוען כי המסלול המהיר ביותר בסופרמרקט הוא אף פעם לא זה שהוא עומד בו…

מה נותן המדד לעומת המניות, ולהפך

מוסר ההשכל בדוגמת המרכולים הוא, שכמו שבחיים קשה לזהות איזה תור הוא הקצר ביותר, כך גם בשוק ההון לרוב לא ניתן לדעת מראש איזו מניה תשיג את התשואה הטובה ביותר בתקופה הקרובה. אם מביטים בתשואות החברות הכלולות במדד ת"א 25 מתחילת השנה, לא ניתן להתעלם מהשונות האדירה בתשואת מניות המדד. ניתן לראות לא מעט חברות שמניותיהן איבדו השנה עשרות אחוזים, כאשר ביניהן יש כאלו שמחקו יותר משני שלישים מכספי המשקיעים. מאידך, מספר מניות הצליחו לעבור את התקופה האחרונה בהפסד של אחוזים בודדים בלבד.

המדד, הכולל את 25 החברות בעלות שווי השוק הגבוה בבורסה בת"א, איבד בממוצע 48% משוויו בראשית השנה. ללא צל של ספק, השקעה במדד הניבה השנה הפסד עמוק וכואב, אך מפחיד יותר לחשוב על משקיע שהחליט לשים את מרבית כספו ויהבו על אחת מחמש המניות שבתחתית הרשימה. חשוב עוד להדגיש כי הממצאים אינם נכונים רק לשנה הנוכחית, וגם בשנות הגאות שעברנו מאז ראשית 2003 מצאנו שונות רבה בין ביצועי המניות השונות. הבדלים אלו הובילו לתשואות נאות עבור משקיעים שהשקיעו במספר מצומצם של מניות וידם יצאה על העליונה, ומנגד לתשואת חסר יחסית למדד ההשוואה למשקיעים שמזלם לא שפר עליהם.

בדיקה נוספת שביצעתי על מדד תל-בונד 20, העוקב אחר 20 סדרות האג"ח בעלות השווי הגבוה בבורסה, מעלה תוצאות דומות. אמנם כמחצית מהסדרות במדד הניבו תשואה חיובית מתחילת שנה, אך במקביל כמחציתן הניבו למשקיעים תשואה שלילית ואף תשואת חסר יחסית למדד עצמו, שאיבד מתחילת השנה 6.1%. אכן, לא מדובר בתשואה שאפשר להתגאות בה, אבל בהשוואה להפסדים דו-ספרתיים בחלק מסדרות האג"ח במדד, זוהי תוצאה סבירה. שוב, אין משמעות לשמות, ולכן גם לא ציינו אף אחת מהסדרות הנסקרות.

משברים מניבים תוצאות לא צפויות שאינן ניתנות לחיזוי. וכך, בשנה האחרונה נכווה ציבור המשקיעים באופן משמעותי בחלק מניירות הערך בתיק ההשקעות, כאשר חלק ניכר מהמשקיעים ניהלו תיק לא מאוזן שכלל את אותם ני"ע במשקל רב מדי יחסית להיקף התיק. קיימים גם מחקרים המעידים על משקיעים רבים המחזיקים במספר מצומצם של ניירות ערך - לעתים אף מניה או שתיים בלבד, כשאותם משקיעים לוקחים על עצמם סיכון שממש לא ברור אם הם מבינים את משמעותו ואת השלכותיו במצבי קיצון.

מכשירים נגד כאב ראש

אם כך, כיצד פותרים את בעיית פיזור החסר? רצוי ואף הכרחי להשתמש בעיקרון פיזור ההשקעות. לפני כעשור לא הייתה אפשרות נוחה ויעילה להיצמד למדדים בישראל או בעולם. כיום, מגוון מכשירי ההשקעה העומדים לרשות המשקיעים הינו רחב ומאפשר חשיפה כמעט לכל שוק ולכל סקטור שבו חפצים המשקיעים. אף בסקירת מוצרי השקעה בשוק ההון הישראלי בלבד, ניתן למצוא תעודות סל וקרנות נאמנות החולשות על כל מגוון המדדים המקומיים וגם על מרבית ההשקעות האפשריות ברחבי העולם - מתעודת סל על מדד ת"א 25 ועד קרן נאמנות המשקיעה בסחורות חקלאיות.

הן קרנות הנאמנות והן תעודות הסל העוקבות אחר מדדי מניות ואג"ח, משקיעות בפיזור רחב, בעלויות נמוכות יחסית, ואינן מחייבות את המשקיע לעקוב אחר כל נכס פיננסי בודד המצוי בתיק ההשקעות שלו. השקעה במכשירים הללו מפחיתה את כאב הראש של המשקיעים ואת ההתלבטויות באילו נכסים כדאי להשקיע.

יתרון נוסף הקיים במכשירי ההשקעה הנסחרים בבורסה הוא בנזילותם. אחת ההשלכות של המשבר הפיננסי היא הרחבת המרווחים במחירי ניירות הערך, כלומר שהפער בין מחיר הקנייה למחיר המכירה של כמעט כל הנכסים גדל. המשמעות היא שמשקיע המחזיק בני"ע בודדים, מניות או איגרות חוב, ייאלץ לשלם את עלות המרווח בנייר הערך. ככל שהנכס נזיל יותר או מפוזר יותר, המרווח שלו אמור להיות נמוך יותר. דוגמה טובה לכך היא המרווח הגדול באיגרות החוב הקונצרניות, כשברכישת כל הסל של התל-בונד 20, נניח, המרווח נמוך בהרבה.

האם יש גבול לפיזור? כן, בניהול השקעות הצורך לפזר הוא חשוב וחיוני, אבל צריך גם לדעת מתי הערך שבפיזור ההשקעות יורד. מחקרים אקדמיים גורסים כי תיק מניות המכיל 30 מניות ויותר הוא בעל פיזור מספק, והגדלת מספר הנכסים אמנם תקטין את הסיכון, אך רק במעט. על פי חוקי הסטטיסטיקה, כל נכס שנוסיף לתיק ההשקעות שהקורלציה שלו נמוכה מ-1 לנכסים האחרים, תקטין את סיכון התיק. ככלל, מדובר בסוגיה של תועלת מול עלות: הוספת ניירות ערך לתיק ההשקעות כרוכה בעלות נוספת, וייתכן שהיא מיותרת. לפיכך, צריך כל משקיע מטעמיו שלו לקבוע את גודל הפיזור הרצוי לו. בניית תיק השקעות אינה דורשת מספר רב של מכשירי השקעה, וניתן לעשות שימוש במספר מועט של מכשירים המקנים בסך הכל פיזור של מאות מניות ואיגרות חוב שונות.

המשבר הנוכחי משמש נקודת מפנה התומכת בחזרה ליסודות ניהול השקעות: השקעות בפיזור רחב יותר ושמירה על תיק מאוזן. במהלך השנה האחרונה היינו עדים למספר דוגמאות כואבות אך חינוכיות בנוגע לחשיבות הפיזור והימנעות מחשיפה לחברה בודדת או אף לסקטור מסוים. אדגיש שוב, כי לא ניתן היה לדעת מראש באופן ודאי אילו מניות או אג"ח יצנחו משמעותית ואילו פחות, אך השקעה מפוקחת ומפוזרת על פני מגוון רחב של מניות ואיגרות הייתה מונעת תוצאה בלתי הפיכה.

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.