ארכיון פוסטים עם התג "בועת נדל”ן"

הדילמה החדשה של פישר: עצירת בועת הנדל"ן מול תמיכה בצמיחה

יום רביעי, 5 במאי, 2010

יניב קוניס
תשעה חודשים לאחר שפישר שלף ראשון את נשק העלאת הריבית, עומדת בפניו דילמה חדשה: החזרת הריבית לרמתה הנורמאלית (4%-5%) על מנת למנוע התחממות יתר במחירים במשק (בעיקר במחירי הדיור) או השהיית התהליך כדי לתמוך בהמשך הצמיחה.

בפעם האחרונה שבה נאלץ הנגיד לבחור בין אחת האלטרנטיביות - דילמה שאותה תיארתי בהרחבה בפוסט "השולף המהיר במערב" - הוא העדיף להעלות את הריבית. אולם, ההבדל בין התקופה דאז להיום הוא שמשבר החובות של מדינות האיחוד האירופי עדיין לא היה גלוי לעיני כל. כעת, כאשר אור הזרקורים מופנה למרכז אירופה וברור כי פתרון נוח לבעיה היוונית/הפורטגלית/הספרדית לא קיים בנמצא, אני נוטה להעריך, לפי שעה, שהנגיד יידרש להמתין עם המשך העלאות הריבית.

כל עוד המשבר באירופה יימשך, קשה לראות את נגידי הבנקים המרכזיים שם מעלים ריבית (אירופה - 1%, בריטניה - 0.5%) וגם יו"ר הפד, בן ברננקי, לא ימהר להעלות הריבית בארה"ב, כל עוד שוק העבודה המקומי לא יראה שיפור מהותי. לפיכך, אני לא רואה את פישר מתנתק מהנעשה מעבר לים ומחליט להמשיך להעלות את הריבית בארץ בקצב הנוכחי, בערך אחת לחודשיים. מה גם שהדבר יפגע בתוכניותיו להחליש את השקל.

הסכנה: בועת הנדל"ן בדרך

היכן נמצאת הסכנה הגדולה ביותר במידה ויבחר בהשהיית התהליך? בלי צל של ספק, מדובר בסיכון להמשך התנפחות מחירי הנדל"ן לכדי בועה של ממש. כפי שציינתי בפוסט הקודם - בועת הנדל"ן (עדיין לא) כאן - כרגע אנחנו עוד לא שם, אבל עליות של עוד 5%-10% יביאו חלקים נרחבים מאזורי המגורים בישראל לרמות שמשקפות מחירי בועה. ומשם כמובן, אתם יודעים שהדרך למטה היא מהירה וכואבת. זה יכול להימשך עוד כמה חודשים ואולי אף שנה או קצת יותר, אבל בסופו של דבר, כל בלון שמתנפח יתר על המידה, מתפוצץ מתישהו.

בהמשך לפוסט האחרון, קיבלתי מספר תגובות בנוגע לסיבות האפשריות לעצירת העלייה במחירי הדיור. להערכתי, הסיבה העיקרית לעלייה התלולה במחירי הנדל"ן בשנים האחרונות ובעיקר בשנה וחצי האחרונות, היא הריבית הנמוכה, שאפשרה לרבים לרכוש דירה, למגורים או לצורך השקעה, בעלות מימון זולה יחסית. מאחר ורוב נוטלי המשכנתא בוחרים להצמידה לריבית הפריים, אז הריבית השוטפת שאותה הם נדרשו לשלם עבור המשכנתא בתקופה האחרונה, נעה בין 1% ל-3% בשנה בלבד. להזכירכם, ריבית הפריים גבוהה באחוז ומחצית מהריבית המוניטארית שנקבעת ע"י בנק ישראל (כיום - 1.5%), אולם נוטלי משכנתאות נהנים בדרך כלל מריבית של פריים מינוס 1% (תלוי כמובן בכח המיקוח).

לכן, כל עוד הריבית נמוכה, עלות המימון לרכישת דירה היא נמוכה גם כן ומעודדת את הציבור הישראלי להמשיך את החגיגה. העלאת הריבית המוניטארית תייקר את עלות המשכנתא ותרחיק חלק מהרוכשים הפוטנציאליים מהשוק. צעד זה יפחית חלק מהביקוש לדיור. כמו כן, הביקוש לנדל"ן יפחת גם מכיוון נוסף - המשקיעים. בניגוד לרוכשי דיור סטנדרטים, כדוגמת זוג צעיר או משפחה משפרת דיור, אלו הרוכשים דירה להשקעה רואים לנגד עיניהם דבר אחד בלבד - תשואת ההשקעה.

כפי שהסברתי בפוסט הקודם, התשואה בשוק הנדל"ן, המחושבת על בסיס שכר הדירה חלקי מחירה, ירדה משמעותית בשנים האחרונות ובחלק מאזורי המגורים, לרמה שדומה לאג"ח בנקאית צמודת מדד. אזכיר, כי ההבדל העיקרי בין שני החלופות הוא שאת האג"ח ניתן לממש בכל יום מסחר בבורסה, בעוד למכור את הדירה מצריך זמן רב יותר. העלאת הריבית אמורה להוביל גם לעלייה בתשואות האג"ח לטווח ארוכים ובכך לייצר אלטרנטיבה אטרקטיבית יותר עבור המשקיעים. במצב זה, התשואה על נכסים בשוק הנדל"ן, תידרש לעלות גם כן ולפיכך, משקיעים חדשים, יסכימו לשלם מחיר נמוך יותר עבור דירות להשקעה.

גורם נוסף, שלהערכתי, דחף לעליית מחירי הדיור בתקופה האחרונה הוא קבוצות הרכישה, שעליהן ארחיב בפוסט הבא.

דרך אגב, בתקופה האחרונה, התבטא הנגיד בנוגע לשוק הנדל"ן המקומי והודה כי מחירי הדיור הנוכחיים "מדאיגים" - בתרגום חופשי, רמז שהמחירים יקרים ואולי אף מתחילים להיות בועתיים. מדו"ח האינפלציה הרבעוני שפורסם השבוע, עולה לראשונה כי עליית מחירי הדירות בישראל היא במידה רבה תולדה של שיעורי הריבית הנמוכים. הבעיה היא, שלפי שעה, פישר אינו יכול לפעול במלוא הכח על מנת לעצור את בועת הנדל"ן המתהווה. ממש לא פשוט להיות נגיד, לא ככה?

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.

בועת הנדל"ן (עדיין לא) כאן

יום חמישי, 15 באפריל, 2010

יניב קוניס

לפני כשנה, פרסמתי פוסט בשם "שכירות או רכישה - זו השאלה" ובו הצגתי דרך לחישוב מחיר דירה. הרעיון מאחורי החישוב מבוסס על היוון תזרים המזומנים העתידי של הדירה, קרי, שכר הדירה שצפוי להתקבל, בשיעור התשואה הרלוונטי לאזור המגורים. מובן שככל שהסביבה תהיה אטרקטיבית יותר, כך הביקוש לדירה יגבר והתשואה תפחת.

באופן זה מצאתי ששיעור התשואה הנדרש לדירת 3 חדרים בגבעתיים הינו כ-4% לעומת תשואה של 5% לדירה דומה בנתניה. כעת, כמעט שנה מאוחר יותר ועל מנת לקבל מענה לשאלה החמה ביותר בשוק הנדל"ן - בועה או עדיין לא - אבדוק מה נשתנה.

הפעם, רציתי לבצע בחינה מקיפה יותר לשוק הנדל"ן בישראל ולבדוק את מחירי הדיור והתשואה עליהם במגוון אזורים - 12 למען הדיוק. כמו כן, בניגוד למחקר הקודם שבו השתמשתי בנתונים מיד 2 בלבד, הפעם המדגם כלל גם את נתוני אתר הומלס.

גם הפעם, למען מהימנות המדגם שכולל רק היצע דירות 3 חדרים, הפחתתי ב-5% את מחירי הדירות המוצעות והגעתי לתוצאות להלן:

אזור מגורים

מחיר ממוצע

מחיר מתוקן

שכירות לחודש

שכירות לשנה

תשואה

גבעתיים-רמת גן

1,330,613

1,267,250

4,001

48,008

3.79%

ירושלים

1,295,079

1,233,408

3,975

47,699

3.87%

השרון

1,124,493

1,070,945

3,525

42,305

3.95%

ת"א

1,583,716

1,508,300

5,165

61,980

4.11%

ראשון לציון

1,007,245

959,280

3,504

42,050

4.38%

נתניה

930,425

886,119

3,247

38,962

4.40%

פתח-תקווה

900,825

857,929

3,229

38,751

4.52%

נס ציונה-רחובות

702,473

669,021

2,547

30,567

4.57%

בת ים-חולון

861,932

820,888

3,171

38,046

4.63%

אשדוד-אשקלון

769,342

732,707

2,875

34,502

4.71%

חיפה

465,242

443,088

1,976

23,716

5.35%

באר שבע

447,094

425,803

2,244

26,924

6.32%

מקור: אתר "יד 2″ ו"הומלס", עיבוד וניתוח "הקפיטליסט"

התוצאות מדברות בעד עצמן, הן בגבעתיים והן בנתניה, התשואות ירדו לעומת השנה שעברה. למען הדיוק, בשיעור של יותר מרבע אחוז בגבעתיים ולמעלה מחצי אחוז בנתניה. לא מפתיע שכן במרבית אזורי המגורים בארץ הורגשה עליית מחירים, שכמובן נמצאת ביחס הפוך לשיעור התשואה על דירה. חשוב לשים לב שבכל האזורים במרכז הארץ ואף באשדוד ובאשקלון, התשואה על דירת 3 חדרים נמוכה מ-5%, ובממוצע סביב 4% וקצת.

עתה, החלטתי על תוספת חדשה למחקר שתכלול בדיקת דירות 4 חדרים:

אזור מגורים

מחיר ממוצע

מחיר מתוקן

שכירות לחודש

שכירות לשנה

תשואה

גבעתיים-רמת גן

1,783,153

1,698,241

4,933

59,201

3.49%

ירושלים

1,567,675

1,493,023

4,505

54,059

3.62%

השרון

1,735,460

1,652,819

5,014

60,167

3.64%

ת"א

2,146,472

2,044,259

6,391

76,688

3.75%

ראשון לציון

1,323,422

1,260,402

4,117

49,403

3.92%

נתניה

1,251,224

1,191,642

3,896

46,758

3.92%

פתח-תקווה

1,282,226

1,221,168

3,997

47,961

3.93%

נס ציונה-רחובות

1,244,437

1,185,178

3,934

47,207

3.98%

בת ים-חולון

1,264,489

1,204,275

4,246

50,953

4.23%

אשדוד-אשקלון

820,930

781,838

3,103

37,233

4.76%

חיפה

779,090

741,990

2,982

35,788

4.82%

באר שבע

721,936

687,558

3,290

39,481

5.74%

מקור: אתר "יד 2″ ו"הומלס", עיבוד וניתוח "הקפיטליסט"

אפשר להיווכח כי כמעט בכל אזורי המגורים במדגם מניבות הדירות לבעליהן תשואה נמוכה מ-4%. גם במדגם זה, ניתן לראות כי באזורי המגורים מחוץ למרכז, כדוגמת באר שבע וחיפה, התשואה גבוהה יותר, נתון המעיד על אטרקטיביות נמוכה יותר למגורים.

מה משמעות התשואה הנמוכה על הדירות במרכז הארץ?

אוקיי, הבנו, התשואה נמוכה, אז מה? מה בין התשואה הנמוכה למחירי דיור גבוהים והאם רכישת דירה כיום היא עדיין אטרקטיבית?

בנקודה זו עלי להדגיש את הרציונל הכלכלי העומד מאחורי חישובי התשואה על דירה. מבחינתי, כל נכס שנרכש מסיבות כלכליות, להבדיל מטבעת נישואין בעלת ערך סנטימנטלי מיוחד, צריך להיות מתומחר בהתאם לסיכונים הנובעים מהשקעה בו. כלומר, ככל שהנכס יאופיין בסיכונים רבים יותר, כדוגמת סיכון ריבית, אינפלציה, מטבע חוץ, סחירות או אף גיאו-פוליטי, כך התשואה הנדרשת בגינו צריכה להיות גבוהה יותר. עקרונית, בכל נכס שנחזיק קיים איזשהו סיכון, אפילו פיקדון בבנק (סיכון שהבנק יקרוס). לכן, רבים מתייחסים לריבית בנק ישראל כריבית המינימלית שעלינו לדרוש על נכס פיננסי. אם מנטרלים את סיכון האינפלציה אז באמת ניתן לומר ש"אין סיכון".

להשקפתי, אם נבקש למצוא תשואה מינימלית על דירה בישראל, עלינו לבדוק מהי התשואה הממוצעת של אגרות חוב בנקאיות צמודות למדד לתקופה של 10-15 שנה. לתקופה ארוכה זו יש שתי סיבות עיקריות; ראשית, רכישת דירה היא בהגדרה השקעה לטווח ארוך ושנית, לרוב הרכישה נלוות במשכנתא הניטלת לתקופה של 10-25 שנה. בהתאם לזאת, תשואות האג"ח הארוכות של הבנקים בארץ מהוות אלטרנטיבה ראויה להשקעה בדירה.

בשלב זה חשוב להבהיר כי מדובר באגרות חוב סחירות, כלומר, ניתן למכרן בקלות יחסית בכל יום מסחר בבורסה. להזכירכם, כל דירה - נהדרת ככל שתהא - לא ניתנת למכירה ברמת היומית ולרוב, התהליך לוקח למעלה מחודש (מו"מ, מסמכים, העברות כספים וכו'). המשמעות היא שהתשואה על דירה צריכה לפצות את המשקיע בה בגין היעדר הסחירות. מה גובה הפיצוי? זו כבר שאלה שתלויה בביקוש לנכס, במיקומו ובגורמים נוספים שקשה לאומדן באופן מהימן.

ובכן, התשואה הממוצעת על אג"ח בנקים לטווח ארוך עומדת כיום על שיעור שנע בין 3.5% ל-4%. לצרכי הבדיקה נבחר בטווח התחתון - 3.5%. כעת, אם נבחן את התשואה הזו אל מול התשואות השונות על דירות 3 חדרים, נמצא שבשלושה אזורי מגורים: גבעתיים-רמת גן, ירושלים והשרון (שכולל את הערים רעננה, כפר-סבא, הוד השרון, רמת השרון והרצליה), הפיצוי נמוך ממחצית האחוז, ובמידה והיינו בוחרים ברמת תשואה גבוהה יותר לבנקים, אז התוצאה אף הייתה נמוכה יותר. לגבי יתרת דירות 3 חדרים במרכז, פרמיית הסחירות מגיעה עד לאחוז, אולם שוב חשוב לזכור כי במידה והתשואה הבנקאית האלטרנטיבית הייתה גבוהה יותר, אז הפרמיה הייתה מצטמצמת.

מה לגבי דירות 4 חדרים? אני שמח שהרחבתי את המחקר גם לדירות אלו, מאחר והתוצאה המתקבלת אינה משתמעת לשתי פנים. בשלושת האזורים החמים ביותר (שימו לב לעובדה כי תל-אביב מדורגת רק במקום ה-4 בשני המדגמים) אין פיצוי עבור היעדר הסחירות. גם לשאר האזורים, פרמיית הסחירות אינה הולמת את הסיכון לטעמי.

אז יש או אין בועה?

אחת השאלות שחוזרות ונשנות בשנה האחרונה היא האם אכן קיימת בועה בשוק הנדל"ן בישראל. אם בוחנים את הנתונים ברמה הארצית, אז בדרך כלל התשובה שתתקבל תהיה לא. הסיבה היא שיש אזורים שעלו יותר, יש כאלו שפחות, ויש גם מקומות שבהם המחירים ירדו מכל מיני סיבות (מצב בטחוני, היעדר תעסוקה ועוד).

מסיבה זו, בחרתי לבצע את המחקר על מספר גדול ככל הניתן של אזורי מגורים בישראל. באופן עקרוני, יכולתי לכלול גם את הקריות ויישובים נוספים באזור הצפון והדרום, אבל יש גבול לכמות הנתונים שיש לי זמן לעבד ולנתח.

המשמעות של בועה פיננסית היא שהמחירים בשוק התנתקו מערכיהם הריאלי. במקרה של נדל"ן, צריך לשאול את השאלה הבאה: בהינתן שכר דירה נתון שניתן לגבות על דירה לאורך זמן, האם מחיר הדירה הנוכחי מגלם תשואה הולמת לסיכון שבאחזקתה? במלים אחרות, במידה שכר הדירה החזוי מוערך ב-5,000 ש"ח בחודש - 60,000 שנה - ומחיר הדירה המבוקש הוא 1,800,000 ש"ח, האם רוכש הדירה משלם מחיר ריאלי? דירה זו מגלמת תשואה של 3.33% לעומת תשואה אלטרנטיבית של למעלה מ-3.5%. תוסיפו לכך את פרמיית הסחירות ותקבלו פער של כחצי אחוז ואולי אף יותר, תלוי כמובן בגורמים הייחודיים לנכס.

מה יהיה ה"עונש" לרוכש במצב זה? במידה והשוק יתקן את העיוות, הוא עלול להפסיד כ-15% ביחס למחיר ששילם, או כ-250,000 ש"ח, במונחים כספיים.

לפני סיום, על מנת לתת מענה גם לשאלת הבועה וגם לפוטנציאל ההפסדים הגלומים במחירי הדיור כיום, אבצע את הסימולציה הבאה לדירות 3 חדרים:

אזור מגורים

שכ"ד חודשי

תשואה נוכחית

תשואה עתידית

מחיר נוכחי

מחיר עתידי

שינוי צפוי

שיעור שינוי

גבעתיים-רמת גן

4,001

3.79%

4.54%

1,267,250

1,057,828

209,422-

16.5%-

ירושלים

3,975

3.87%

4.62%

1,233,408

1,033,061

200,348-

16.2%-

השרון

3,525

3.95%

4.70%

1,070,945

900,059

₪170,886-

16.0%-

ת"א

5,165

4.11%

4.61%

1,508,300

1,344,685

₪163,615-

10.9%-

ראשון לציון

3,504

4.38%

5.13%

959,280

819,129

₪140,151-

14.6%-

נתניה

3,247

4.40%

5.40%

886,119

721,928

₪164,191-

18.5%-

פתח-תקווה

3,229

4.52%

5.52%

857,929

702,416

₪155,512-

18.1%-

נס ציונה-רחובות

2,547

4.57%

5.57%

669,021

548,886

120,135-

18.0%-

בת ים-חולון

3,171

4.63%

5.63%

820,888

675,205

145,683-

17.8%-

אשדוד-אשקלון

2,875

4.71%

5.71%

732,707

604,360

₪128,347-

17.5%-

חיפה

1,976

5.35%

6.35%

443,088

373,338

₪69,750-

15.7%-

באר שבע

2,244

6.32%

7.32%

425,803

367,657

58,146-

13.7%-

מקור: אתר "יד 2″ ו"הומלס", עיבוד וניתוח "הקפיטליסט"

בהנחה שהתשואה הנדרשת על דירות אלו תעלה בשיעור של 0.75% (אזורי הביקוש החמים) ל-1% (ביתר), הן כתוצאה מהתקררות שוק הנדל"ן והן בשל עליית הריבית הצפויה, שתייקר את מחיר המשכנתאות ותעלה את התשואות באג"ח ארוכות, אני צופה ירידת מחירים שתנוע בין 10% ל-20% בדירות 3 חדרים. בחינת רגישות דומה לדירות 4 חדרים מראה כי בעלי הדירות צפויים לאבד בין 15%-20% מערך דירתם. לקבלת סדר גודל, מדובר בהפסד משוער של כ-300,000 ש"ח בגבעתיים-רמת-גן וסכום נמוך במעט באזור השרון.

התשובה היחידה שעד כה נותרה ללא מענה היא האם מדובר בבועה נדל"נית או לא. אז, ברמה הטכנית, קיומה של בועה גורסת כי התנפצותה תגרום למפולת של 20% ומעלה במחירים. לכן, לפי תוצאות המחקר שלי, עדיין אין בועה בשוק הנדל"ן (למרות שבחלק מאזורי המגורים אנחנו ממש ממש קרובים) וההפסדים הצפויים יהוו רק "תיקון" בהגדרה.

אם אתם שואלים אותי, ההגדרות הטכניות לא כל-כך מעניינות, מה שחשוב הוא שמחירי הדיור בארץ הגיעו לרמה גבוהה מדי וצפויים לחוות תיקון משמעותי (לפחות 10%) בעתיד הנראה לעין. למרות זאת, ייתכן כי בטווח הקצר עוד נחזה בהמשך עליות מחירים בשוק הדיור, אבל דבר זה רק יעצים את שיעור הירידות לכשיגיעו.

מקווה שהפוסט הזה היה ברור ומועיל עבורכם והינכם מוזמנים לפנות אלי לקבלת הבהרות בנושא או לשאלות.

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.

מי אמר אשראי ולא קיבל? - חלק א'

יום שבת, 28 בפברואר, 2009

יניב קוניס

אם יש מישהו שעדיין לא שמע על המונח "סאב פריים" בשנה וחצי האחרונות כנראה שהוא מתגורר באיזו מערה או חושה רחוקה, והוא גם לא יקרא את הפוסט הזה. עבור היתר, אסביר את המשמעות וכיצד השתלשלו האירועים הכלכליים שהובילו אותנו עד הלום הלא סימפטי.

11 בספטמבר - אסון בעיצומו של משבר כלכלי

11 בספטמבר - אסון בעיצומו של משבר כלכלי

כלכלנים נוהגים לומר שסיומו של משבר אחד מכין את הקרקע לראשיתו של משבר חדש, ומכיוון שאני חושב שיש במשפט זה אמת, אבקש שנחזור רגע במנהרת הזמן לתחילת המילניום הנוכחי. הפריחה הכלכלית המרשימה במהלך שנות ה-90 בהובלתן של חברות האינטרנט הסתיים בהתנפצותה הכואבת של בועת הדוט-קום במרץ 2001. העולם נכנס למיתון שהתעצם עוד יותר בשל אותו יום שחור ב-11 בספטמבר באותה שנה - אסון התאומים.

על מנת להחזיר את הכלכלה החבוטה למסלול צמיחה הנהיג יו"ר הבנק הפדרלי דאז, אלן גרינספאן, מדיניות מוניטרית מרחיבה מאוד והוזיל את עלות האשראי שהוא מספק למוסדות הפיננסיים בארה"ב לרמה חסרת תקדים של 1% בלבד. כאשר הנגיד מפחית את הריבית של הבנק המרכזי לשיעור כה נמוך, הוא מקווה כי הריבית תחלחל למשק באמצעות הורדת הריבית שהבנקים גובים עבור הלוואות. כך, יותר חברות ובעלי עסקים פרטיים יוכלו ללוות כסף בזול, ובאמצעותו להרחיב את הייצור, להשקיע בפיתוח מוצרים חדשים, ולהגדיל את המסחר במשק. בנוסף, תושבי המדינה יוכלו גם הם ליטול הלוואות בעלות זולה יחסית, ולהפנות אותה לצריכה. במידה ואכן הריבית הנמוכה תורמת לפעולות האמורות אז הכלכלה אכן חוזרת למסלול צמיחה - כלומר, תוצרי המשק גדלים ורמת החיים הממוצעת של האזרחים גדלה.

במבחן המציאות - המדיניות האמריקאית הצליחה. אני חייב להוסיף שהיו פעולות נוספות של הממשל האמריקאי שתרמו רבות לתמרוץ הכלכלה - המלחמות באפגניסטן ועירק מימנו חברות אמריקאיות רבות שסייעו למאמץ המלחמה והקטינו את מספר המובטלים (חיילים רבים גויסו), וכמו כן, במהלך כהונתו הנשיא בוש ביצוע קיצוצי מס אגרסיביים, בעיקר לטובת המעמד הגבוה. בשורה התחתונה, הכנסתם הפנויה של מרבית אזרחי ארה"ב גדלה ו/או הייתה להם נגישות גבוהה יותר לכסף בהשוואה לעבר.

משלהי 2002 החלה הכלכלה הגלובלית להתאושש בקצב מרשים, כאשר במקביל, הקטר שלה - המשק האמריקאי לוחץ חזק על דוושת הגז. כפי שהסברתי בפוסט הקודם, אחת התופעות של צמיחה כלכלית גבוהה, בעיקר במדינות מערביות כמו ארה"ב, היא תחושת השפע. אנשים מסתובבים בתחושת שיכרון חושים מסוימת ומרגישים כי המצב כל כך טוב שהם חייבים לקנות מכל הבא ליד. הם אינם מוכנים להסתפק במה שיש להם - מוכרחים עוד ועוד. זה מתבטא בצריכה מוגברת של מוצרים; קונים מזון ובגדים מעבר לצורך, מחליפים תוך כמה חודשים בלבד את מסך ה-42 אינץ' בסלון במסך חדש של 50 אינץ'. המכונית כבר בת שנה ויצא דגם חדש של טויוטה או מאזדה - מוכרחים לעבור אליו. יותר מסעדות ובילוי מחוץ לבית הם חלק בלתי מסגנון החיים, וכמובן, הצורך בבית גדול יותר בשכונה טובה יותר.

וול סטריט מזהה הזדמנות נדירה

בעוד מסע קניות בקניון העירוני יכול לנבוע מדחף רגעי, רכישת בית אינה מעשה אימפולסיבי. מהלך זה דורש מחשבת תחילה, ובעיקר הון רב. אחת הדרכים המקובלות לרכוש נדל"ן הינה באמצעות נטילת משכנתא. משכנתא היא הלוואה שבמסגרתה הנכס הנרכש - המקרקעין - משמש בטוחה למקרה שהלווה אינה עומד בהחזר ההלוואה או בתשלומי הריבית. לצורך נטילתה, נדרש הרוכש לגשת לבנק למשכנתאות ולהגיש בקשה. אותו בנק למשכנתאות יבצע בדיקה מדוקדקת המבטיחה ברמה סבירה שהלווה יחזיר את המשכנתא.

במידה והמבקש הוא בעל נכסים או מקורות הכנסה מספקים על מנת לשמש כעירבון למשכנתא, ההלוואה תאושר ותכונה הלוואת פריים (Prime). בארה"ב נהוגה מערכת דירוג אשראי עבור התושבים ותפקידה לספק למוסד הפיננסי מידע היסטורי ודירוג האומד את ההסתברות להחזר ההלוואה של כל לווה. חברות כרטיסי אשראי ובנקים למשכנתאות עושים שימוש בנתונים אלה על מנת להחליט האם לאשר את ההלוואה. פונים שזכאים להלוואה על סמך דירוג האשראי שלהם נקראים לווי "פריים"; פונים שדירוג האשראי שלהם נמוך מדי, נקראים לווי "סאב פריים". בשנים 2002-2003 עמד שיעורם של לווי הפריים בארה"ב על כ-75% מתוך מבקשי המשכנתאות.

מנגד, אם מסתכלים על חצי הכוס הריקה, המשמעות היא שרבע מאלו שביקשו ליטול משכנתא נענו בשלילה. הנתון הזה קרץ לגופי משכנתאות ובנקים להשקעות בוול סטריט, ואלו החלו לשווק משכנתאות גם לציבור זה, למרות היותו אינו "ראוי" לנטילת משכנתא. אחת הסיבות שבעיתם עטו המוסדות הפיננסיים במיוחד אחר ציבור הסאב פריים הייתה הריבית הנמוכה במשק האמריקאי, ותנאי השוק שאפשרו מתן הלוואה בריבית סבירה גם ללווי סאב פריים. הם העריכו שהלווים יוכלו לעמוד בתשלומים על ההלוואות משום שהריבית בשוק הסאב פריים ירדה באופן יחסי (אם כי עדיין גבוהה מזו הנהוגה ללווי פריים). הגאות בשוק הנדל"ן באותם השנים הבטיחה, שאם הלווים לא יוכלו להחזיר את ההלוואה, יוכל הבנק למכור בקלות את הנכס הממושכן.

כשנדל"ן הופך להיות נכס פיננסי זו בעיה לאומית

במהלך בשנים 2004-2006 כ-21% מהמשכנתאות החדשות היו משכנתאות סאב פריים, לעומת כ-9% בלבד בעשור לפני כן. מדובר היה במדיניות מכוונת בקרב המגזר הפיננסי מאחר והלוואות סאב פריים הן רווחיות יותר מהלוואות פריים רגילות - כמובן כל עוד הלווה משלם את חובו… כתוצאה מכך, מיליוני משפחות בעלות הכנסה נמוכה וחסרות אמצעים רכשו נדל"ן בשוק הגואה. מראשית הצמיחה המחודשת, אי שם ב-2002 החלו מחירי הבתים לטפס בעשרות ולעתים במאות אחוזים, הרבה בזכות המשכנתאות שניתנו ללווי הסאב פריים.

אנסה להמחיש את תהליך עליית מחירי הדיור; ברשותכם בית בפלורידה בשווי מוערך של 100,000 דולרים. השכן בבית ממול, שיש לו בית זהה לשלכם, מחליט להעמיד את ביתו למכירה. מגיע אליו רוכש והם סוגרים על 120,000 דולר. התוצאה היא שגם הבית שלכם שווה 120,000 דולר - 20% עליית ערך. שכן נוסף מוכר - נניח ב-150,000$ => ערך ביתכם עלה ב-50%! ואז גם אתם מחליטים למכור, ומישהו אפילו מציע לכם יותר - 165,000$. עם הכסף שקיבלתם אתם מחזירים את יתרת המשכנתא ומחפשים בית חדש וגדול יותר - בשכונה טובה יותר כמובן. עכשיו גם אתם קונים בית במחיר גבוה יותר מהעסקה האחרונה באותה שכונה, וכעת יש לכם משכנתא גבוהה יותר. בסופו של דבר, יש פה תהליך של עליית מחירי הנדל"ן בקצב מהיר מאוד, ויש לו שתי תופעות עיקריות: תחושת העושר ובועה פיננסית.

תחושת העושר נובעת מעלייה ברמת החיים - בית גדול יותר ושכונה טובה יותר מחייבים גם ריהוט חדש ובגדים מהודרים יותר, חינוך טוב יותר לילדים, ואולי גם רכב מהיר יותר. התופעה השנייה - בועת נדל"ן, היא כבר בעיה לאומית. באופן עקרוני, נדל"ן הוא נכס ריאלי, כלומר, ערכו אמור לעלות לאורך השנים בהתאם לביקוש באותו אזור, אך גם בהתבסס על שיעור האינפלציה והגידול באוכלוסיה. אם בבחינת הממוצע הרב שנתי שניהם נמוכים - בדומה למצב הקיים בעשור האחרון בעולם המערבי - ייתכן שיהיו אזורים ושכונות שבהן נכסי הנדל"ן יעלו בשיעור גבוה יחסית, אך בבחינה כוללת של שוק הדיור, שיעור עליית מחירי הדיור צריך להיות קרובה יותר לממוצע הרב-שנתי של האינפלציה והגידול באוכלוסיה. במלים אחרות, מספר אחוזים בודדים בלבד בממוצע כל שנה.

ברגע שנכסי מקרקעין הופכים להיות נכסים פיננסיים - התשואה עליהם עולה על 10% בשנה, זה סימן שהשוק נכנס לסחרור מחירים והדרך לבועת נדל"ן קרובה מאוד. גם כמות גבוהה של עסקאות צריכה להתריע על סכנה. בארה"ב, בשנתיים שלפני המשבר, בוצעו המון עסקאות של שדרוג בתים ואנשים רבים הפכו את התהליך לעסק רווחי מאוד. תחשבו לרגע אם זה נראה לכם הגיוני לעבור דירה כל כמה חודשים. ועוד מדובר ברוכשי בתים ולא רק בשוכרים…

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.

מה למדנו מ-1929?

יום שני, 6 באוקטובר, 2008

יניב קוניס

האם הנגיד האמריקני ברננקי, אשר טען כי השפל הגדול לא יחזור עוד לעולם, הפנים את לקחי המשבר של שנת 1929? האם פעולות הפד והממשל במשבר הנוכחי יחזירו נזילות לשווקים, ישיבו את אמון המשקיעים ויביאו ליצירת הזדמנויות השקעה חדשות בקרוב, או שנזדקק למלחמת עולם כדי לחזור למסלול של צמיחה?

פרופ' בן שלום ברננקי, נגיד הבנק הפדרלי האמריקאי, נחשב לאחד מטובי המומחים בחקר השפל הכלכלי הגדול שפקד את ארה"ב בשנות ה-30 של המאה הקודמת. לפני שש שנים, ביום הולדתו ה-90 של מילטון פרידמן, אף התבטא ברננקי בבדיחות הדעת, ואמר "הרשו לי לנצל מעט את מעמדי כנציג רשמי של הבנק המרכזי של ארה"ב, ולומר למילטון: בנוגע לשפל הגדול - אתה צודק, אנחנו אשמים בו. אנחנו נורא מצטערים על כך. אבל הודות לך - זה לא יקרה שוב!".

מאז אותה התבטאות חלפו מספר שנים, שבסופן השתנתה לחלוטין מגמת השווקים הפיננסיים, וכעת זימן לו הגורל הזדמנות נדירה לעמוד בהבטחתו.

1921-1929: זינוק של 500% בשוק המניות

תום מלחמת העולם הראשונה, מלחמה שהאומה האמריקאית ניזוקה בה פחות מהיתר, הביא לתחילתה של תקופת תור הזהב בארה"ב. ביטויי הפריחה והשפע הכלכלי ניכרו היטב, אמריקאים רבים רכשו מכוניות פורד שסימלו עבורם שפע ועושר, ובנקים העניקו אשראי ליזמים ואזרחים מבלי לבחון את יכולת ההחזר. התפתחה תופעה חדשה של רצון לרווח כספי מהיר והערצה בלתי נלאית לעשירים. הבורסה לניירות ערך בניו-יורק הפכה למרכז סחר פיננסי שבו אזרחים רבים השקיעו במניות את כספם האישי וכספים שלוו, מתוך שאיפה ליהנות מרווחים מהירים. בתאריך ה-24 באוגוסט 1921 עמד מדד הדאו ג'ונס על 63.9 נקודות, וב-3 בספטמבר 1929 כבר היה גבוה פי 6, ברמה של 381.17 נקודות.

המדיניות הממשלתית הונחתה על ידי שני עקרונות מרכזיים: הקטנת מעורבות ומשקל הממשל בכלכלה והפחתת מסים, בעיקר למעמד הגבוה, על מנת שהמגזר העסקי ובראשו בעלי ההון יתנו את הטון הכלכלי ויובילו את המשק האמריקאי לצמיחה מהירה.

הבנק הפדרלי בארה"ב כונן בשנת 1913, כשהיעד העיקרי שנקבע לו היה חיזוק מערכת הבנקאות והזרמת כספים לבנקים ומהם לתעשייה ולחקלאות, בריבית נמוכה יחסית. מדיניות הבנק הפדרלי התבטאה במיוחד בהזרמת אשראי זול במשברים הקלים שהתרחשו לאורך שנות ה-20, עם הפחתה ניכרת של הבטוחות הנדרשות להלוואות לבנקים, ולהלוואות למדינות מעבר לים.

כבר בראשית 1928 הבינו בבנק הפדרלי כי המשך הזרמת הכספים בהיקף הולך וגדל לא יצליח למנוע משבר לאורך זמן, והבנק החל לנקוט מדיניות פסיבית ונמנע מהרחבה יזומה של אשראי. בשלהי שנה זו החל הבנק בפעולה זהירה ואיטית של צמצום האשראי. משמעות שינויים אלו בפעולת הבנק הייתה התרחשות בלתי נמנעת של משבר בתוך כשנה.

ב-24 באוקטובר 1929, לאחר תקופה ארוכה של עליות שערים בוול סטריט, התנפצה הבועה והציבור המבוהל החל למכור מניות בהיסטריה. 13 מיליון מניות נמכרו במהלך אותו היום, כאשר אנשים ניסו נואשות להיפטר ממניותיהם לפני שיהפכו לחסרות ערך. במהלך הימים הבאים נמכרו עוד 30 מיליון מניות, ובתוך חודש איבדו מחירי המניות בממוצע יותר מ-40% מערכיהם, כשהם הופכים מיליוני משקיעים לחסרי כל.

הבנקים, שהלוו כספים רבים למימון רכישת מניות, מצאו עצמם בחובות כבדים משום שהחייבים לא יכלו להחזיר את ההלוואות שלקחו, מה שהוביל בנקים רבים לפשיטת רגל. מיליוני אנשים איבדו את חסכונותיהם, עסקים נסגרו ומיליוני אנשים נוספים הפכו למחוסרי עבודה ופרנסה.

במהלך שלוש השנים הבאות נמשכו הירידות בוול סטריט, וביולי 1932 הגיע הדאו ג'ונס לשפל של 41.22 נקודות - 89% פחות משיאו. הקריסה החמירה דרמטית את המצב הכלכלי הרעוע גם כך, והיוותה תרומה משמעותית ל"שפל הגדול", שהסתיים מעשית רק בתום מלחמת העולם השנייה.

2001-2007: נדל"ן לכולם בזול!

אסון התאומים, שאירע ב-11 בספטמבר 2001, העמיק עוד יותר את המיתון שבו הייתה שרויה ארה"ב לאחר התפוצצות בועת ההיי-טק. בצעד חסר תקדים החל הפד האמריקאי להוריד את ריבית הבסיס עד לשיעורה הנמוך בהיסטוריה - 1%. ביסוס ריבית ריאלית אפסית בשנים האחרונות הביא אמריקאים רבים לצרוך את מלוא הכנסתם ומעבר לכך. במקביל, התמריץ של חברות הפיננסים בוול סטריט להשיג תשואה גבוהה ככל הניתן על ההון, הניע אותן ליצירת מכשירים פיננסיים מורכבים ומתוחכמים לשוק הנדל"ן האמריקאי.

באופן פשטני, ניתן להמחיש את פעילות תעשיית המשכנתאות באופן הבא: משפחה החליטה לרכוש בית חדש, פנתה לסוכן משכנתאות שארגן עבורה הלוואה בגובה 95% משווי הבית לתקופה של 30 שנה בריבית נמוכה (שנבעה מהריבית במשק). סוכן המשכנתאות קיבל אישור להלוואה, והעבירה לבנק למשכנתאות. באופן דומה, נטלו אלפי אזרחים אמריקאים משכנתאות שאותן קיבץ הבנק למשכנתאות, ומכר כתיק הלוואות לבנק השקעות בוול סטריט. מכירת זרמי המזומנים של נוטלי המשכנתאות הכניסה הון חדש לבנק למשכנתאות, שאיפשר מתן הלוואות נוספות. בנק ההשקעות, כדוגמת ליהמן ברדרס, הנפיק את תיק ההלוואות בצורת אגרות חוב מגובות במשכנתאות, (MBS (Mortgage Backed Securities, ואת מרביתו מכר לקרנות פנסיה, גידור, בנקים ומשקיעים נוספים ברחבי העולם.

בתקופות צמיחה, תהליך זה פועל לטובת הכלל, שכן שיעור הריבית ללווי המשכנתאות נעשה זול יותר, מגזר הפיננסים נהנה מהגאות בפעילות העסקית והמשקיעים זוכים לתשואה גבוהה יותר על כספם, בהשוואה לחלופות אחרות כגון אגרות חוב ממשלתיות. ייתכן שלו הייתה מתבצעת בדיקה נאותה לגבי איתנותם הפיננסית של נוטלי המשכנתאות, התהליך היה ממשיך להתקיים גם כיום והשווקים הפיננסיים לא היו נופלים לתהום.

הנדבך החסר שבסופו של דבר הפיל את מגדל הקלפים הוא הסאב-פריים. באופן גס נחלקים משקי הבית המבקשים ליטול משכנתאות לשניים: הראשון הם לווי פריים, בעלי הכנסה מעל לממוצע או שבבעלותם נכסים שיכולים לשמש כבטוחות. הסוג השני מכונה לווי סאב-פריים, המאופיינים בהכנסה נמוכה, ללא עבודה קבועה או נכסים משמעותיים, ובעלי היסטוריית אשראי בעייתית.

במצב תקין, לווים שהינם מסוכנים יותר אמורים ליטול משכנתאות בריבית גבוהה יותר, על מנת לפצות את הבנק בגין הסיכון שנטל. בנוסף, ניתן להקטין את הסיכון הגלום על ידי צמצום גובה המימון לבית. בפועל, שיעורי הריבית הנמוכים במשק האמריקאי וההפקרות בבדיקת יכולת ההחזר של הלווים, הביאו לאישור משכנתאות גם לאותם לווי סאב-פריים. חמור מכך, בשל הציפיות להמשך עליית מחירי הנדל"ן ניתנו הלוואות גם במלוא גובה הנכס, ולעתים אף מעבר לו.

במהלך שנת 2006 החלה ירידה במחירי הנדל"ן למגורים בארה"ב, חל גידול במספר הפיגורים בתשלום המשכנתאות, ואט אט החל להתגלגל כדור השלג לעבר שוק ההון. אגרות החוב מגובות המשכנתאות ומכשירים פיננסיים נוספים שארזו הלוואות סאב-פריים איבדו חלק ניכר מערכם, עד שבאמצע יולי 2007 הודיע בנק ההשקעות בר סטרנס על קריסת שתי קרנות גידור בניהולו. אירוע זה, שבישר את תחילת המשבר הפיננסי, הביא את בר סטרנס לחדלות פירעון מספר חודשים מאוחר יותר, ומאז מורגש המשבר היטב בשווקים הפיננסיים ברחבי העולם.

הפתרונות של אז, ושל היום

בשפל הגדול היו קברניטי ארה"ב באשליה שהמשבר הינו תופעה חולפת, ובסופו של דבר הכלכלה תתאים עצמה מחדש. בין פעולות הסרק שנעשו ניתן למנות את העלאת מכסי המגן על יבוא סחורות, "חוק השיווק החקלאי" שבבסיסו הלוואות מסובסדות לחקלאים, "עבודה יזומה" במיזמים ממשלתיים או במימון ממשלתי, והיומרני מכולם - הניסיון לכונן הסכם עבודה בין ועדי העובדים לבעלי ההון, שהתבסס על רצונם הטוב של אנשי העסקים לספוג את הירידה בביקושים ולוותר על פיטורים וקיצוצים.

זמן מה לאחר עלייתו של פרנקלין רוזוולט לשלטון, ב-1932, הנשיא שנטש את התפיסה הקפיטליסטית של המאה ה-19 וגרס כי על הממשל ליטול אחריות לפעילות הכלכלית, יושמה תוכנית הניו-דיל. במסגרתה הוחלט על מתן סעד כלכלי ותמיכה בנזקקים, רפורמות בתחום הביטוח הלאומי והחקלאות והמשך המיזמים הממשלתיים, ובזכותה נבלם המשבר הכלכלי וחודשה הצמיחה בתעשייה ובחקלאות. חשוב מכך, שב הכבוד והאמון שרחשו האזרחים לממשל ולמערכת הבנקאית.

ב-2008, קריסת בר סטרנס גררה את הפד לנקיטת צעדים במטרה למנוע את קריסתה של המערכת הפיננסית: הורדת ריבית הבנק ל-2%, ובעיקר הזרמת נזילות ופתיחת חלון אשראי לבנקים על מנת למנוע מחנק נזילות. בנוסף, הוטבע הביטוי "גדול מדי מכדי ליפול", לאחר החלטת הממשל על הלאמת ענקי המשכנתאות פאני מיי ופרדי מק, שחלשו על חצי ממצבת המשכנתאות האמריקאית - 5 טריליון דולר.

בחודש שעבר, עם החרפת המשבר בשל נפילת ליהמן ברדרס וקשיי הנזילות של AIG, החליט הפד להלאים את הקבוצה. זמן קצר מאוחר יותר הודיע האוצר על הפעלת תוכנית חירום, במסגרתה תוקם קרן שאליה יוזרמו 700 מיליארד דולר במטרה לרכוש את הנכסים ה"רעילים" ממאזניהם של הבנקים.

במשבר של 1929 פעולות הממשל היו בבחינת 'מעט מדי ומאוחר מדי'. תוכנית הניו-דיל הצליחה רק לבלום את המשך ההידרדרות בכלכלה האמריקאית, אך בסופו של דבר מלחמת העולם השנייה היא זו שבישרה את המפנה, בעיקר בזכות הגדלת מספר המועסקים והייצור המוגבר. במשבר הנוכחי הממשל והפד פועלים בנחישות ובמהירות רבה ליצירת נזילות בשווקים והשבת האמון למשקיעים, ונראה כי הם ימשיכו לעשות את המירב האפשרי על מנת שלא להיכנס למנהרת הזמן ולחזור 80 שנה אחורה.

נקווה שאכן צעדיהם ינחלו הצלחה, ושלא נזדקק הפעם לשירותיו של אחמדינג'אד על מנת לחזור למסלול הצמיחה. ההבדל היום בין ה"צורך במלחמה" לבין חזרה שלווה לצמיחה, הוא בשאלה האם אכן מדובר "רק" ב-700 מיליארד דולר שדרושים לכיסוי החובות הבעייתיים, או שמסתתר פה מספר גבוה בהרבה.

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.