הקפיטליסט

יניב קוניס

ברשימות האחרונות פירטתי בהרחבה את הסיבות להיווצרות המשבר הנוכחי, ובנוסף, גם מדוע כולנו, בסופו של דבר, נהיה שותפים במיתון המתהווה. ברשימה זו אנסה לסקור ולהסביר את הפעולות הרבות המתבצעות כיום על ידי ממשלות ובנקים מרכזיים ברחבי העולם, צעדים אשר מטרתם להוציא אותנו במהרה מהתסבוכת הנוכחית.

הכלי מס' 1 - הפחתת הריבית

בעשור האחרון הריבית המוניטרית שימשה ככלי המדיניות העיקרי של בנקים מרכזיים לוויסות הכלכלה. עד לפני מספר שנים יעדם המרכזי והמוצהר היה דאגה ליציבות המחירים במשק - מונח נרדף למניעת אינפלציה, אך בשנים האחרונות, ובעיקר בארה"ב ובבריטניה, רואים נגידי הבנקים לנגד עינם מטרה נוספת - המרצת הכלכלה בעתות משבר.

כאשר הפעילות במשק גואה, הבנק המרכזי מעלה את גובה הריבית על מנת לצנן את הביקושים למוצרים ושירותים, ובכך גם משחרר לחצים לעליית מחירים ושכר עובדים. תיאורטית, הסיבה פשוטה - ריבית גבוהה יותר מניעה אנשים לחסוך יותר ולצרוך פחות, וכמובן השימוש באשראי הופך לכדאי פחות מאחר והריבית הנדרשת לתשלום עבור ההלוואה יקרה יותר.

באופן דומה, משק שמראה סימנים של האטה כלכלית ובוודאי כשנראה מיתון באופק, מצריך את הבנק המרכזי לבצע פעולה הפוכה - להוריד ריבית. הפחתת הריבית מוזילה את עלות האשראי ואמורה לדחוף אנשים לצרוך יותר ולהחזיר את הכלכלה חזרה למסלול צמיחה.

אם תבצעו בדיקה לשיעור הריבית הנוכחי בכמעט כל המשקים המערביים, תמצאו שכיום הוא נמצא בשפל של כל הזמנים. אפילו בבריטניה, שהינה בעלת היסטוריה מכובדת של 315 שנים מאז כינון הבנק המרכזי במדינה (1694!), מצויה הריבית המוניטרית ברמת שפל של כל הזמנים - 0.5%, נתון שמחדד את עומק המשבר.

הבנק של אנגליה (Bank of England) - אחד המוסדות הפיננסיים הותיקים בעולם הפחית את הריבית ל-0.5% בלבד

מה מקווים הבנקים המרכזיים להשיג בהפחתת הריבית האגרסיבית הזו? במצב הקיים, הבנקים המסחריים מסרבים או אינם יכולים להלוות כספים לציבור הרחב ולחברות במשק. כתוצאה מכך נוצר מחנק אשראי שבו מצד אחד, חברות ומשקי בית נדרשים להשיב הלוואות שנטלו, אך במקביל אינם יכולים ללוות.

מרבית החברות פועלות באמצעות "קווי אשראי" - לעתים תכופות עסקים מוציאים כספים לביצוע הזמנות אך התשלום מהלקוח מגיע רק כעבור חודש, חודשיים או אף יותר (בעגה העסקית מכנים זאת "שוטף פלוס 30″ וכו').

ברגע שהבנק מקטין או אף מנתק לחלוטין את "קווי האשראי" הוא למעשה חונק את הפעילות העסקית של אותן חברות, וממיט על חלקן סכנת סיום פעילות, וזאת רק מטעמים של מחסור זמני במזומנים, גם אם הן רווחיות לאורך זמן.

בשורה התחתונה, באמצעות קביעת גובה הריבית המוניטרית - הריבית המקסימלית שהבנק מקבל עבור הפקדת מזומנים בבנק המרכזי והמינימלית שהוא יכול ללוות - ברמה נמוכה מאוד (מעשית 0%), מקווים הבנקים המרכזיים לגרום לבנקים המסחריים לחזור לתפקידם המסורתי - הענקת הלוואות, ולא להסתפק בריבית מזערית עבור הכספים בכספותיהם.

הנשק החדש של הנגיד - רכישת אגרות חוב ממשלתיות

לאחר שכלי המדיניות המוניטרית המרכזי - קביעת שיעור הריבית - הגיע לתחתית כל הזמנים, בנקים מרכזיים במשקים מפותחים מוצאים עצמם מחפשים פתרונות נוספים להפשרת הקיפאון שנוצר.

הפתרון הנוכחי שבו הם בחרו מכונה בז'רגון הכלכלי "הקלה כמותית" (Quantitative Easing). במלים פשוטות יותר, הבנק המרכזי רוכש אגרות חוב שהונפקו ע"י הממשלות שלהם, בעיקר אלו שמועד פירעונן הוא בינוני-ארוך (3-4 שנים ומעלה). פעולות הרכישה יוצרות ביקוש גבוה לאותן האגרות, וכך מחירן עולה, ומנגד התשואה עליהן יורדת. כלומר, מי שירכוש אותן יזכה לריבית נמוכה יותר מהמצב הקודם.

שתי המטרות אותן מנסים להשיג נגידי הבנקים המרכזיים הן הוזלת האשראי במשק והאצת האינפלציה. בעוד המטרה הראשונה נשמעת הגיונית וחשובה עבור כולנו, אני מניח שיש ביניכם לא מעטים שהרימו גבה נוכח המטרה להביא לגידול בקצב האינפלציה.

הרי לרוב המילה "אינפלציה" מוצגת כדבר שלילי שיש להימנע ממנו. זה נכון, לרוב אינפלציה היא תופעה מסוכנת בכלכלה ומסוגלת אף לערער את יציבותה, אולם הפעם הסיכון האינפלציוני הוא אחד הדאגות האחרונות בסדר היום המוניטרי.

אם כבר, הסיכון לדפלציה - תהליך מתמשך ועקבי של ירידת מחירים - מאיים הפעם הרבה יותר. סימנים לכך ניתנים למצוא בהתנהגות מדד המחירים לצרכן בתקופה האחרונה. המדד האחרון שפורסם (פברואר 2009) הצביע על ירידה של 0.1% במחירים לעומת החודש הקודם, ובסה"כ המשיך את המגמה הרצופה של ירידת המחירים, שהחלה עוד בחודש נובמבר 2008 - ארבעה חודשים ברצף.

לפיכך, עתה שכלי הריבית הגיע למיצוי, נגידי הבנקים המרכזיים עברו לנשק רכישת אג"ח ממשלתי. סביר מאוד שצעדים אלו ימשכו עד שישיגו לפחות אחד משני היעדים שהוצבו.

לא רק התערבות מוניטרית - גם הממשלות מנסות לסייע

במשקים מערבים הבנק המרכזי אחראי לתחום המוניטרי - היצע הכסף, והממשלות המקומיות קובעות את סדר היום הפיסקלי - מדיניות תקציבית.

בסופו של דבר, עם כל הכבוד לצעדים הננקטים על ידי הבנקים המרכזיים, המשבר הנוכחי כבר מזמן גלש מעבר למשבר פיננסי, והדביק גם את הכלכלה הריאלית. העדות הטובה ביותר לכך היא העלייה החדה במספר המפוטרים בארץ ובחו"ל.

כאן תפקידה של הממשלה להתערב בנעשה, להוציא תוכניות מגירה להפחתת שיעור האבטלה, לתמרץ ואף לסבסד עסקים להגדיל את פעילותם, ולא פחות חשוב, להניע אותנו - משקי הבית - לחזור לצרוך עוד ועוד, וכך יווצרו שוב יותר ביקושים למוצרים ושירותים.

עד עתה, חייבים להודות בצער רב, כי ממשלת ישראל לא עשתה הרבה בנידון, מאחר והיא טוענת (ודי בצדק) שלא מדובר במשבר מקומי אלא במשבר גלובלי. אמנם הטענה נכונה אך זה לא אומר בהכרח שאין מה לעשות, עדיין יש מגוון רחב של אפשרויות שבאמצעותן ניתן לפחות להקל על המשק והציבור, וחבל שלא מנסים אותם.

לעומת זאת, בשאר העולם, ובעיקר במעצמות הכלכליות: ארה"ב, יפן, גרמניה, צרפת, בריטניה וסין, מבוצעות כיום פעולות רבות בידי הרשויות המקומיות. החל מאותן תוכניות מכוונות מטרה למגזר הפיננסי - חילוץ הבנקים הקורסים, רכישת ניירות ערך מגובי משכנתאות, וניסיונות להוצאת הנכסים "הרעילים" מהמוסדות הפיננסיים, וכלה בתוכניות שמטרתן לסייע ישירות לתושבים: קרנות לתמיכה בעסקים קטנים ובינוניים, סבסוד משכנתאות, הלוואות מוזלות לסטודנטים ולרכישת רכב, והקלות נרחבות במיסוי. יש לציין שפרט למגזר הפיננסי, סקטור הרכב העולמי נמצא בשפל חסר תקדים, ומרבית היצרניות נתמכות בסיוע כספי מהממשל המקומי, סיוע שבלעדיו חלק מהן כבר היו קורסות.

נושא הנכסים ה"רעילים" נמצא כיום בפסגת השיח הכלכלי. חשוב להבהיר שלא מדובר בנכסים שפולטים קרינה או משהו בסגנון, אלא מדובר בדימוי למצבם הנוכחי של אותם נכסים. אגרות חוב מגובות משכנתאות ומכשירים פיננסיים נוספים שארזו בעיקר הלוואות סאב פריים איבדו חלק ניכר מערכן, והגיעו למצב שאין להם שוק. כלומר, אין קונים שמעוניינים בהם, ובנוסף, הקושי להבין את ערכן ה"אמיתי", הביאו למצב שהם תקועים במאזנים של הבנקים ללא מחיר ברור. כל עוד הם נותרים שם, קיים חוסר ודאות בנוגע להונם העצמי של הבנקים ויכולתם להעניק אשראי. במידע ויוציאו אותם מהמאזנים, וזאת ההתמקדות של ממשלות ארה"ב ובריטניה כעת, תתבהר התמונה סביב יכולתם של הבנקים המסחריים להמשיך להתקיים, ולהעניק אשראי.

האם יש עוד צעדים שיביאו לסיום המשבר?

אכן קיימות אפשרויות נוספות, אך השפעתן תלויה רבות באמון הציבור, ובנכונותו לשתף פעולה עם הרשויות והגופים שכשלו במשבר הנוכחי.

בנק ישראל יכול להגביר את קצב רכישת אגרות החוב של ממשלת ישראל (גילוי נאות: במהלך כתיבת הפוסט צעד זה כבר החל להתבצע), ולהוזיל עוד את עלות האשראי במשק לטווח בינוני-ארוך - צעד זה יעזור למבקשים ליטול משכנתא, ולעסקים. הבנק גם יכול להרחיב את פעילותו לתחום אגרות החוב הקונצרניות, אלו שהונפקו ע"י חברות ישראליות. כפי שציינתי, אלו סובלות ממצוקת אשראי עקב סגירת "קווי אשראי" בבנקים, ואינן מסוגלות למחזר את יתר חובן.

גם הממשלה יכולה להתערב יותר בנעשה במשק; תמיכה במפעלים וחברות על מנת שלא יסגרו ויפלטו הביתה עובדים נוספים. עידוד יזמות באמצעות הקצאת כספי מדינה לצד כספי משקיעים. השקעה רחבה יותר בתשתיות ובחינוך תביא כמובן להגדלת מספר המועסקים ותקטין את כמות המובטלים.

אף על פי כל הפעולות הננקטות, ואלו שעוד ניתן לעשות, חשוב להבין שאין פתרונות קסם ליציאה מהמשבר. מיתון הינו חלק בלתי נפרד מהתהליך הכלכלי, והמשק צריך תקופת הסתגלות, בה יעלמו התופעות השליליות שהובילו למצב העגום, עד שיוכל לחזור לפסי צמיחה.

מה שכן, אלמלא הניסיונות להבראת הכלכלה, סביר להניח שהמצב היה גרוע בהרבה. במאמר שכתבתי בגלובס לפני שבועיים - "שקיעתה של ארץ השמש העולה" - מתואר מקרה בו היעדר התערבות ממשלתית והטמנת הראש בחול עד ש"הכלכלה תבריא את עצמה ללא סיוע חיצוני" פגעו קשות ביפן, שעד עצם היום הזה עדיין לא התאוששה מאותו משבר לפני עשרים שנה. חלילה שגם אנחנו נתדרדר למצב זה, ולפיכך, צריך לברך על מאמצי הממשלות, להיאזר בסבלנות, ולקוות שהפעולות הנרחבות המבוצעות בימינו יקצרו את משך תהליך ההבראה הכלכלית.

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.

יניב קוניס

מגיל צעיר חינכו אותנו ש"כסף אינו גדל על העצים", אלא יש להרוויחו בעמל. יחד עם זאת לא אמרו לנו שגם לכסף יש מחיר - ריבית. הריבית היא מחיר השימוש בכסף. לחלופין ניתן לראות בריבית - התשלום הנדרש עבור דחיית השימוש בכסף בהווה. שיעור הריבית הינו הגורם החשוב ביותר בתחום הפיננסי ומרכז סביבו את מירב תשומת הלב של כל העוסקים בדבר. בוודאי שמעתם לא פעם מהדורת חדשות שנפתחה בהודעה על גובה הריבית שקבע נגיד הבנק המרכזי. אותה הודעה לקונית, שמבשרת על שינוי בריבית מעלה או מטה במספר עשיריות האחוז, או שלעתים אף נותרת ללא שינוי, הינה הרת גורל לתחום שרובנו רואים כמרכזי בחיינו - מצבנו הכלכלי.

באסה שכסף לא גדל על עצים

אך לפני כן, אנסה לעמוד על הסיבות שהביאו את שיעור הריבית למעמדו הרם בימינו. בתקופות עבר, עוד בטרם החלו בני האדם להשתמש בכסף כאמצעי חליפין, נעשה השימוש בריבית על ידי השאלות של בעלי חיים או באמצעות זרעים לצרכים חקלאיים. התפוקה או היבול שהניבו היוו את התשלום בגין ההלוואה - ריבית. בשלב מאוחר יותר ניתנו הלוואות באמצעות מטבעות כסף וגם החזר החוב והריבית שולמו באופן דומה. בתקופות קדומות, התפיסה הרווחת הייתה שצבירת כסף צריכה להיעשות באמצעות שימוש בהון האנושי (עבודה), ולא על ידי שימוש בכסף כאמצעי רווח. תפיסה זו הובילה לראייתם באור שלילי את העוסקים במתן הלוואות לשם ריבית.

במהלך תקופה ארוכה שמשכה מאות שנים נאסר על נטילת או מתן הלוואות בריבית מטעמי דת. רק בתום תקופת ימי הביניים, ותחילת ההתפתחות הכלכלית והמסחר בין מדינות ברחבי העולם, נוצר צורך ממשי באשראי, שהתעצם עוד יותר עם ראשיתה של המהפכה התעשייתית במאה ה-18. במקביל החלו לקום בנקים מסחריים שנועדו להפגיש בין לווים למלווים, והשימוש באשראי החל לתפוס תאוצה, עד לרמות הגבוהות שאנו חווים בעשורים האחרונים. לצערי, את התוצאה העגומה של בועת האשראי של זמננו ניתן לראות כיום.

כסף הוא משאב נדרש, כשם שהון האנושי ומחצבי טבע הינם משאבים חשובים. לפיכך, יש לכסף מחיר בגין השימוש בו. מחיר הכסף נקבע על פי משך השימוש (תקופת ההלוואה), זהות הלווה, מידת הביטחונות או הערבויות שמסופקות להלוואה, וכמו כן, מבוסס על שיעור הריבית הנהוג במשק להלוואות דומות.

אני מוצא דימיון רב בין הלוואת כספים לשאילת סרט בספריית DVD; בשניהם משך שימוש ארוך יותר מעלה את מחירם, יש צורך בעירבון או בטחונות בצורת כרטיס אשראי לצורך שאילת סרט, וכמו כן, זהות הלווה גם משפיעה על המחיר: היכרות עם בעל החנות או לקוח ותיק יזכו להנחה על פני לקוח חדש או מזדמן. בנוסף, קיים קשר בין עלות שאילת סרטים בספריות וידאו בסביבה קרובה.

מדוע המלווה זכאי לפיצוי מהלווה?

בראי המלווה, בעצם מתן ההלוואה, נמנעת ממנו האפשרות לעשות שימוש אחר בכסף, לצבור רווחים באמצעות השקעה באפיק חלופי או לניצול הזדמנויות עסקית. לכן הלווה צריך לפצות אותו על ערך הזמן בו שהה הכסף ברשותו. בנוסף, קיים גם הסיכון שהלווה לא יוכל להחזיר את ההלוואה במלואה, או במקרים נדירים יותר, ישמוט את כולה. בעידן המודרני, נוספו מספר סיכונים שלא הובאו בחשבון בתקופות עבר, כגון הסיכון האינפלציוני - עליית מחירים שתשחק את ערך הכסף במהלך התקופה, תגרום לכך שהמלווה יקבל חזרה ערך כספי ריאלי נמוך יותר מזה שנתן מלכתחילה.

מצידו האחר של המטבע, הלווה רואה בהלוואה הזדמנות שתאפשר לו להפיק רווח מהכסף שיקבל לרשותו לפרק זמן ידוע, וכך במקרה של רווח - ישלם למלווה את כספו בתוספת ריבית, ובמקרה הפסד - הוא עשוי שלא לשלם את הריבית או חלקה ואף לא להחזיר את סכום ההלוואה, אם לא יהיו בידו האמצעים לכך.

המחיר שיקבע כמוסכם בין שני הצדדים בעבור הלוואה יהווה את שיעור הריבית בגינה.

סטנלי פישר

במשקים מפותחים של ימינו, קובע הבנק המרכזי את שער הריבית בו הוא מלווה כסף לבנקים מקומיים או לווה מהם. אותו שיעור ריבית הנקבע בדרך כלל אחת לחודש, אשר חזאים בשוק ההון משקיעים את מיטב מרצם וזמנם לנבות את שיעור השינוי הצפוי בו מראש, מבשר על הריבית הנמוכה ביותר שבנק ישראל מוכן להלוות לבנקים, ומנגד, על שיעור הריבית המקסימלית שהבנקים יקבלו תמורת הפקדת כספים בבנק המרכזי. את ריבית בנק ישראל נוהגים לכנות "ריבית הבסיס" או "הריבית המוניטארית". ריבית זו נחשבת לריבית העוגן של המשק ועל חשיבותה אעמוד בהמשך. הבנק המרכזי, דוגמת בנק ישראל, שבראשו עומד הנגיד פרופ' סטנלי פישר, משמש עבור הבנקים המסחריים (לאומי, פועלים ואחרים) כמעין "הבנק של הבנקים".

כיצד נקבעים שערי הריבית בבנקים?

בנקים, שחוטפים לא אחת ביקורת בגין גביית עמלות והצגת רווחים גבוהים, מהווים למעשה את עמוד התווך של הכלכלה החופשית בת ימינו. איתנותם, ועמה יציבותה של כל המערכת הכלכלית, מושתתת על אמון הציבור, שסומך שכספו המופקד בכספותיהם אכן יעמוד לרשותו בעת הצורך. הפחתת האמון במערכת הבנקאית עשוי להוביל למשיכות רבות של חוסכים, ובמקרים קיצונים, למצב המכונה "ריצה אל הבנק" (באנגלית זה נשמע יותר טוב - a Run on the Bank). סיטואציה זו עלולה לגרום לקריסת בנקים ולסכנה ממשית לכלכלה המקומית. אחד המקרים המפורסמים ביותר שבו ארע משבר אמון כבד בקרב ציבור המפקידים היה בתקופת השפל הכלכלי הגדול. המוני אמריקאים הסתערו על דלתות הבנקים, משכו את חסכונותיהם ובכך רוקנו את עתודות המזומן של הבנקים, והביאו בסופו של דבר לקריסה פיננסית מהדהדת.

זה לא נעים לראות בנק סגור

גם לבנקים יש מעין ריבית עוגן המכונה "ריבית פריים". ריבית הפריים משמשת כריבית הבסיס ללקוחות המועדפים ביותר בעיני הבנק. בעוד ריבית בנק ישראל מיוחסת כריבית אינדיקטיבית לריבית הבסיסית במשק ברמות המאקרו - הריבית להלוואות של הבנקים מבנק ישראל או בינם לבין עצמם, ריבית הפריים מיוחסת כריבית אינדיקטיבית לריבית הבסיסית במשק ברמת המיקרו - הריבית ממנה נגזרת הריבית בה הבנקים מלווים ללקוחותיהם או משלמים ריבית ללקוחותיהם. בארץ, ריבית הפריים גבוהה ב-1.5% מריבית הבסיס של בנק ישראל.

תפקידו המרכזי של בנק הינו לשמש כמתווך פיננסי בין חוסכים ללווים. חוסכים מעוניינים כמובן בהשגת ריבית גבוהה ככל הניתן, כאשר מנגד, מבקשים הלווים ליטול הלוואה בעלות הזולה ביותר. הכנסתם של בנקים מקורה ב"מרווח הריבית" - הפער בין הריבית שהם גובים עבור הלוואותיהם לבין הריבית שהם משלמים עבור הפקדת חסכונות בכספותיהם.

תהליך קביעת הריבית על פיקדונות הוא די פשוט בראי הבנק; ריבית זו תנוע בין 0% לריבית המירבית שהבנק מוכן להעניק - "ריבית הפריים". ההחלטה על גובה הריבית עבור פיקדון הינה פונקציה של הסכום המופקד, תקופת החיסכון, כח המיקוח של החוסך, וכמו תמיד, הריבית הנוכחית במשק.

במתן הלוואה מערכת השיקולים לקביעת שער הריבית מורכבת יותר; החל מזהות הלווה, סיבת ההלוואה ומשך השימוש, וכלה במידת הבטוחות והערבויות שהלווה מעמיד. באופן עקרוני, הבנק רשאי לסרב לספק הלוואה במידה וממצאיו מעידים כי הלווה אינו יוכל לעמוד בתנאיו. ככלל, ריבית הפריים תשמש כריבית הנמוכה ביותר שהבנק יסכים להלוות, אך כידוע, בחיים לכל כלל יש יוצא מן הכלל.

האם יש כלל חשיבות לגובה הריבית במשק?

אני מניח שרבים מכם שואלים כיצד משפיע שיעור הריבית במשק על האזרח הקטן? ובכן, ריבית הבנק המרכזי הינה כלי בידיו על מנת לווסת את כמות הכסף במשק; קביעת ריבית ברמה גבוהה מדי תרסן את הפעילות הכלכלית במשק, ועלולה להוביל בנסיבות מסוימות להאטה או אף למיתון. קביעת ריבית ברמה נמוכה מעודדת את הפעילות הכלכלית במשק, אך עלולה להוביל ללחצים אינפלציוניים ולעליית מחירים.

במלים אחרות, שיעור הריבית יכתיב במובן מסוים את כיוון המשק: צמיחה או דעיכה. השפעתו על כל אחד מאיתנו מתבטאת באפשרויות שיעמדו בפנינו; שיעור ריבית נמוך יאפשר לכלכלה המקומית להתפתח, להציע לנו עוד מקומות עבודה, הזדמנויות מגוונות ורמת חיים גבוהה יותר, אך מנגד, יקשה עלינו לחסוך וייתכן שיגרום לאינפלציה שתשחק את גובה שכרנו וחסכונותינו. לעומת זאת, שיעור ריבית גבוה מדכא יוזמות כלכליות מכיוון שניתן לגרוף תשואה נאה על כסף פנוי רק משום הפקדתו בבנק. תהליך זה מקטין את הפעילות הכלכלית במשק ופירושו בסופו של דבר, פחות אפשרויות ורמת חיים נמוכה יותר.

נוכח ההשפעה הרת הגורל שיש לריבית על חיינו, ניתן לראות כי תפקידו של נגיד בנק ישראל הוא תפקיד מורכב וחשוב ממעלה ראשונה. אישית אני חש הקלה רבה נוכח הידיעה שאדם בשיעור קומתו של פרופ' סטנלי פישר הוא זה שאוחז בהגה הכלכלה הישראלית בתקופה המאתגרת שאנו נמצאים בה כעת.

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.