הקפיטליסט

יניב קוניס

מי שזוכר את נאומו של נתניהו בשלהי 2003 שבו הכריז בפומבי "יצאנו מהמיתון!", זכה אתמול לשידור חוזר, הפעם בממלכתו של הדוד סם באמריקה. יו"ר הפדרל ריזרב, פרופ' בן שלום ברננקי, הכריז אמש בנאומו בפני קברניטי הכלכלות ברחבי העולם: "כלכלת העולם מתחילה לצאת מהמיתון". למען הסדר הטוב, אפתח במניין הנתונים הכלכליים שהביאו למסקנה הזו. לאחר שבתקופה האחרונה פורסמו מספר אינדיקטורים שהצביעו כי הפעילות הכלכלית מתייצבת, הגיע השבוע האחרון ולא הותיר הרבה ספקות לגבי השיפור הדרמטי במצב.

נתחיל בחו"ל: יפן, גרמניה וצרפת דיווחו על חזרה לצמיחה חיובית ברבעון השני, הווה אומר, תם המיתון אצלם. ההגדרה הרשמית של מיתון כלכלי היא שני רבעונים רצופים בהם נרשמה צמיחה שלילית (דרך אגב, ארבעה רצופים = שפל כלכלי). פרט להודעה על צמיחת התמ"ג, פורסם כי הן בגרמניה והן בצרפת עלו מדדי הייצור בחודש האחרון גם במגזר היצרני וגם במגזר השירותים. בנוסף, התקבלו בסוף השבוע עוד סימנים המאותתים על חידוש הצמיחה בעולם: ארגון ה-OECD דיווח שבשקלול התמ"ג של 30 הכלכלות השותפות בו, חלה התייצבות ברבעון שני לאחר התכווצות בשיעור ממוצע של 2.1% ברבעון הראשון השנה.

נחזור לישראל, בשבוע שעבר פורסם כי המדד המשולב של המשק עלה בחודש יולי בשיעור של 1.2%, כאשר חשוב מכך, חלה עלייה בכל מרכיבי המדד השונים ובמיוחד בנתוני הייצור התעשייתי והפדיון שעלו בצורה חדה. בנוסף, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה שהתוצר המקומי עלה ברבעון השני בקצב שנתי של כ-1%, לאחר התכווצות חדה בשיעור שנתי של 3.2% ברבעון הראשון. פירוש הדבר שגם בישראל תם שלב המיתון והמשק מתחיל להתאושש.

דרך אגב, לא רק ברננקי דיבר בפני קובעי המדיניות הכלכלית הבולטים בעולם, גם הנגיד שלנו, פרופ' סטנלי פישר, חלק את מסקנותיו למצב הכלכלי והיה מסויג יותר מיו"ר הפד: "למרות סימני ההתאוששות המעודדים, עדיין מוקדם להכריז על קץ המשבר הכלכלי. משימות רבות עוד נכונו לנו, ובתוכן הבראת מערכות הבנקאות. יש סיבות טובות - אף כי לא חד-משמעיות - לחשוש כי ההתאוששות לא תהיה ברמה הנדרשת. ובכל זאת אפשר להכריז כי שיאו של המשבר מאחורינו, וכי סימניה הראשונים של הצמיחה הגלובלית הופיעו מוקדם ביחס לציפייה הכללית לפני תשעה חודשים".

גם אם פישר משדר אופטימיות זהירה, עדיין ניכר מדבריו שהוא מכיר בכך שחלפנו על פני החלק הקשה והמסוכן של המשבר - שלב המדרון התלול. עכשיו כמובן מתחילה המשימה החשובה של איסוף השברים, ובניית יסודות לצמיחה עתידית. כאן קצת קשה יותר לגלות אופטימיות מאחר ולא ברור כיצד נחזה בצמיחה גבוהה ובת קיימא בשנים הקרובות. דהיינו, צמיחה ברמות של 4%-5% לשנה לאורך זמן. זה יהיה קשה בעיקר בארה"ב ובמערב אירופה. אדגיש כי צמיחה חיובית אינה מספיקה דיו להעלות את רמת חיינו מכיוון שקצב גידול האוכלוסין, לדוגמא כ-1.7% בשנה בישראל, מחייב שהצמיחה השנתית תהא גבוהה מאותו שיעור.

לפיכך, הצפי הנוכחי לצמיחה עתידית של 2%-3% ב-2010 וקצת יותר ב-2011, אינו מספיק על מנת ליצור סביבה כלכלית שתאפשר לנו להתקדם בקצב עליית רמת החיים כמו בשנות הגאות של 2003-2007, ובטח שלא בקצב שהורגלנו ב-20 השנים האחרונות.

כרגע זו המסקנה העיקרית שעולה מהנתונים החיוביים שזרמו לאחרונה. אמנם אין ספק שהאווירה הכללית השתנתה ללא היכר, מדכדוך כבד שכלל בין היתר, ירידות חדות בבורסה ופיטורים המוניים לפני שנה, לאופטימיות שהולכת וגוברת מדי יום. אולם, יחד עם זאת, התמונה העתידית הנוכחית מצביעה על מגמת קיטון ברווחי החברות בהשוואה לשנים קודמות (לא להתבלבל עם השוואות לרבעון קודם או שנה אחורה שבהם המצב היה קטסטרופלי, ולכן לא קשה להשיג כעת תוצאות טובות יותר - זו הסיבה שאסור להתלהב יותר מדי מחברות ש"מכות" כיום את תחזיות האנליסטים), חיסכון עולה בקרב משקי הבית (כלומר, פחות כסף מופנה לצריכה) ושכר ריאלי נמוך יותר מזה שניתן למשרות דומות בעבר (הכנסה פנויה נמוכה יותר לעובדים).

אם צריך לבחור בין דעתו של ברננקי ולבין זו של פישר, אני הולך עם הנגיד שלנו (דרך אגב, כמדומני פישר היה המנחה של ברננקי בדוקטורט); בקשר לבורסה - השפל במניות מאחורינו; בנוגע למיתון - חזל"ש (כאמור, מיתון = 2 רבעונים רצופים של צמיחה שלילית); לגבי סיום המשבר הכלכלי - אנחנו עוד לא שם, האבטלה עוד צפויה לעלות ויש עדיין עודף היצע בחלק מהמגזרים, אבל עד סוף השנה / גג ברבעון הראשון של 2010, סביר שהמשבר הזה, ללא ספק החמור ביותר מאז השפל הגדול לפני 80 שנה, יהיה שייך להיסטוריה באופן רשמי.

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.

יניב קוניס

לכל תקופת מנוחה יש סוף, כך שאחרי יותר מחודש שלא כתבתי פוסט, הגיע הזמן לחזור. איזה טיימינג יש לי, הייתה קצת פאניקה בימים האחרונים, הבורסה צבעה אדום, ושוב פעם נזכרנו שיש תופעה כזאת שנקראת אינפלציה.

אז ככה, בצהרי יום שישי האחרון התבשרנו על עוד מדד מחירים גבוה - 1.1% ביולי, ולמרות זאת, לא נראה שההודעה הפתיעה יותר מדי אנשים. באופן כללי, מכל זווית שתבחנו את תמונת האינפלציה בארץ: מתחילת שנה (3.2%+), ב-12 החודשים האחרונים (3.5%+), קצב הגידול השנתי של האינפלציה (5.1%+), תמצאו כי קיימת חריגה אינפלציונית כלפי מעלה. אם תוסיפו לכך את ציפיות האינפלציה הנגזרות משוק ההון לשנים הקרובות, כ-3% לשנה, התמונה אף מתחדדת יותר - בישראל יש חשש ברור מאינפלציה.

לקבלת פרופורציות, קצת מידע על האינפלציה מעבר לים; בארה"ב נמדדה ביולי האינפלציה השנתית הנמוכה ביותר מאז 1950 - ירידה של 2.1% במהלך 12 החודשים האחרונים. במרחב האירו עומדת האינפלציה על שיעור שלילי - מינוס 0.7% בשנה שחלפה. גם בכלכלות המובילות באסיה - יפן (מינוס 1.8%) וסין (אותו הדבר), האינפלציה המקומית רחוקה מלהרים ראש. גם ציפיות האינפלציה קדימה במדינות המתועשות בעולם אינן חוזות אינפלציה גבוהה מ-2% לשנה במהלך השנים הקרובות. ביפן אף חוזים אינפלציה שלילית, כלומר, צופים שם דפלציה.

בשורה התחתונה, אם משווים בין מצב האינפלציה בישראל לבין העולם מתקבלת המסקנה הבאה: בארץ יש אינפלציה, במרבית המדינות המתועשות - אין. בישראל, לא רק הייתה אינפלציה בשיעור גבוה עד כה, גם הציפיות לאינפלציה חוזות שתהיה גבוהה יחסית (כ-3%) בעתיד, ברוב המדינות המתועשות - לא.

כעת נשאלות השאלות מדוע התקיים הבדל מהותי בין שיעור האינפלציה בישראל לחו"ל, והאם תהליך עליית המחירים בארץ בשנה שחלפה הוא זמני בלבד או שמדובר בחלק מתהליך אינפלציוני ממושך?

ובכן, הפער באינפלציה בין ישראל לבין יתר העולם המערבי בשנה האחרונה נבע ברובו מתהליכים מקומיים - נסיקת מחירי הדיור והעלאות המסים השונות. לגבי מחירי הנדל"ן, מחיריהם עשויים להמשיך לעלות אפילו במשך שנה נוספת מכיוון שהריבית הנמוכה מושכת אנשים להשקעות שם, אבל חשוב לזכור כי מחירי הדירות אינם יכולים לעלות בקצב דו-ספרתי לאורך זמן ממושך. בפעם האחרונה שאנשים סברו שזה אפשרי (ע"ע סאב-פריים), ראינו היטב את התוצאה הסופית. בנוסף, חלק משמעותי מעליית המחירים שנרשמה בשנה שחלפה היה תוצאה של העלאות מסים והיטלים חד פעמיים (מע"מ, מס בצורת, רכב, סיגריות, מס על הדלק).

בנק ישראל טוען שחלק מההסבר לציפיות הגבוהות לאינפלציה עתידית נובע מכך שהשוק מתקשה להבחין בין עלייה חד פעמית, לבין תהליך אינפלציוני. למשל, העלאה חד פעמית של המע"מ ב-1% אכן מעלה את המחירים במשק, אך בהגדרה אינה מפתחת אינפלציה.

במידה ובנק ישראל אכן צודק, עוד יסתבר בדיעבד כי הפערים הגבוהים הקיימים בין אג"ח צמודות מדד לאג"ח לא צמודות היו גבוהים מדי. מצד שני, הגידול האדיר באמצעי התשלום (M1) בארץ בתקופה האחרונה (56% ב-12 החודשים האחרונים), עלול לגרום לעליית מדרגה באינפלציה. אמנם כרגע מרבית הכספים שוכבים בעו"ש, אך במידה וימצאו את דרכם לשימוש הצרכנים, אזי נגלה שציפיות האינפלציה בשוק ההון היו מוצדקות בהחלט.

לסיום, חשוב לי להעביר מסר מרגיע ולציין כי בניגוד לשנות ה-80 שבהן השד האינפלציוני יצא מהבקבוק בצורה אגרסיבית, הפעם הקרקע הנוכחית נראית הרבה פחות נוחה לקאמבק. אין ספק שהאשם העיקרי במתרחש כרגע הוא שער הריבית הנמוך במשק, שכבר עכשיו ברור כי הוא לא יוותר ברמתו הנוכחית לאורך זמן.

מסיבה זו, יש להיזהר מהפיתוי ליטול משכנתא שמתבססת ברובה על ריבית הפריים. כיום היא בשפל חסר תקדים - 2% בלבד, אבל עלייה של 1% בלבד בריבית המוניטארית תעלה במקביל באופן מהותי את ההחזר החודשי שלכם. באופן כללי, לא כדאי להסתנוור יותר מדי מעליית מחירי הדירות שעליהן שומעים כל הזמן - מדובר בתהליך טבעי כאשר הריבית נמוכה ואנשים תרים אחר אפיקי השקעה מעניינים יותר (ובעלי פוטנציאל רווח) מפיקדון בבנק.

הנתונים המאקרו-כלכליים האחרונים מצביעים בבירור על התאוששות, וראשיתה של צמיחה מחודשת. הנגידים בארץ ובחו"ל לא רוצים לחנוק את ניצני הצמיחה ולכן מחכים עם העלאת הריבית, אבל סביר מאוד שלא ירחק היום בו יחל תהליך ההעלאה. אחרת, אם יתמהמהו יותר מדי זמן, אז בהחלט עלולה להתפתח אינפלציה לא נעימה.

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.

יניב קוניס

היציאה לגמלאות מהווה צומת החלטה מרכזי לגבי אופן המימון של גיל הזהב. אילו רבדי חיסכון עומדים כיום בפני הפורשים מעבודה, מהן החלופות השונות ליצירת הכנסה חודשית קבועה בגיל פרישה והאם קיים פתרון יעיל ונוח למימון צרכי הגמלאי?

אחד הנושאים המהותיים שנכנסו לתודעה של החוסך הישראלי בשנים האחרונות, הוא חשיבותו של החיסכון הפנסיוני. העלייה המתמדת בתוחלת החיים, כ-4 חודשים לשנה החל משנת 1970, בשילוב הרצון לשמור ואף להעלות את רמת החיים מעת לעת, מחייבים אותנו לחסוך לטווח ארוך כבר מגיל צעיר יחסית.

את הדיון הנוכחי אמקד בעמיתים שכבר הגיעו לגיל פרישה. עבורם, עצם המעבר מחיי עבודה לשלב הגמלאות דורש קבלת החלטות חשובות בנוגע לאופן המימון של תקופת גיל הזהב. בניגוד לשלב החיים הקודם, בו נהנו מהכנסה אקטיבית אגב מקום עבודה או ניהול עסק, בתקופת הגמלאות אדם נסמך בעיקר על מקורות הכנסה פסיביים בתוספת נכסים נוספים שצבר במהלך חייו, כדוגמת נכסי נדל"ן וחיסכון פיננסי נזיל.

בפני אותו עמית שפרש מעבודה עומדים כיום מספר רבדי חיסכון שאמורים לשמש את צרכיו השוטפים והעתידיים. הרובד הבסיסי ביותר הוא קצבת הביטוח הלאומי לה זכאי כל מי שהגיע לגיל פרישה (67 לגבר, 64 לאישה) והיה תושב המדינה למעלה מ-10 שנים, ללא קשר להכנסתו. אציין, כי שיעור קצבת הביטוח הלאומי בישראל הוא כיום מהנמוכים בעולם המערבי - קצת יותר מ-20% מהשכר הממוצע במשק. הרובד הבא נסמך על תיקון 3 לחוק קופות הגמל, חוק שהחלתו אמורה להבטיח לכל פנסיונר בארץ קצבה בסיסית מינימלית בגובה 3,850 שקל לחודש. אולם, מאחר שהסכם זה נחתם רק לאחרונה, תחולתו אינה משפיעה מיידית על גמלאים כיום, אלא רק על אלו שיפרשו לאחר 2025.

בימינו, הרבדים הפנסיוניים של רבים מהגמלאים בארץ מבוססים על קצבת הביטוח הלאומי בתוספת פנסיה תקציבית או רגילה, או לחילופין הבטחת הכנסה מהמדינה. מאחר שתוחלת החיים במדינות המערב עולה בהתמדה, הודות לעלייה באיכות החיים ובתנאים הסניטאריים, התפתחות במחקר הרפואי ועלייה במודעות לבריאות, המשמעות היא שמשך תקופת הגמלאות ארוך יותר. כתוצאה מכך, העלות של שמירה על רמת החיים שהורגלנו בה גבוהה יותר כיום, כך שיש צורך בחיסכון משמעותי יותר מבעבר.

ואכן, בפועל חלק גדול מהאוכלוסייה בישראל מגיע לגיל הזהב מצויד באמצעים פיננסיים מעבר לשני הרבדים הבסיסיים. רובד חיסכון נפוץ אצל ישראלים רבים הוא בגדר חיסכון פנסיוני נוסף: קופות גמל, קרנות השתלמות וביטוחי חיים, בסכומים שנעים בין עשרות אלפים למאות אלפי שקלים לחוסך. מדובר בסכומים הוניים נזילים שמהווים עבור הגמלאי כרית ביטחון חשובה לעת זקנה.

מעבר לכך, לא מעט פנסיונרים מחזיקים גם בשכבות ביטחון נוספות, בדמות חסכונות פיננסיים, ירושות ונכסי נדל"ן. בשלב זה, אציין כי אין ספק שביתו הפרטי של הגמלאי חייב לשמש אותו במישור הפיננסי רק במקרים קיצוניים. אולם, בנוגע ליתר החיסכון הפיננסי הנזיל, אותם פיקדונות, תוכניות חיסכון והשקעות שביצע בבורסה, רצוי שיקבלו עדיפות כמקורות מימון על פני החיסכון הפנסיוני הנוסף, שמכיל הטבות מס ייחודיות עבור החוסך.