הקפיטליסט

יניב קוניס

הירידות בשווקים הפיננסיים גרמו למשקיעים להתמקד באפיקים סולידיים יותר, ובעיקר איגרות חוב ממשלתיות. ואולם, במציאות הנוכחית של סביבת ריבית אפסית והתעניינות מחודשת באפיק הקונצרני, עולה חשיבות המודעות לסיכוני ההשקעה באיגרות חוב. מהם הסיכונים, ובאילו דרכים ניתן לנטרל או למזער אותם?

כספים רבים עזבו בשנה שעברה את האפיק המנייתי והשקעות עתירות סיכון אחרות, ונותבו ברובם לעבר אפיק שנחשב לסולידי יותר - איגרות החוב. המונח "סולידי" מקבל משמעות ופרשנות שונה אצל כל משקיע, אך באופן כללי הרעיון של השקעה סולידית אינו השקעה נטולת סיכון לחלוטין, אלא בעלת פרופיל סיכון נמוך יותר, הן בהסתברות שכספי ההשקעה לא יחזרו במלואם, והן בתנודתיות נמוכה בנכס המושקע.

כך, על רקע ירידת התשואות החדה באיגרות החוב הממשלתיות בארץ ובעולם, ובעקבותיה החזרה האיטית והזהירה לכיוון האג"ח הקונצרניות, עולה הצורך בחידוד אותם סיכונים ייחודיים הגלומים באג"ח.

כמו בכל אפיק השקעה, גם באיגרות חוב גלומים סיכונים, חלקם מהותיים יותר וחלקם פחות, וחשוב להבין אותם לפני שניגשים לבחור איגרת ראויה להשקעה.

סיכון אשראי (או סיכון מנפיק)

בהחזקת איגרת חוב קיים סיכון למצב בו הגוף שהנפיק את האיגרת לא יעמוד בהתחייבותו כלפי בעלי החוב, לשלם את הקרן או אף את הריבית. זהו הסיכון העיקרי בהשקעה באג"ח, ורלוונטי במיוחד כשמדובר באיגרות שהונפקו על ידי חברות. סיכון זה עולה בעיקר בתקופות שפל, כפי שאנו חווים בימים אלו, כשחברות נקלעות למצוקת מזומנים ולעתים מגיעות למצב של חדלות פירעון, שפירושו הפסד כספי משמעותי עבור מחזיקי איגרות החוב.

בנוסף, ככל שמועד האיגרת רחוק יותר, כך גובר הסיכון שהחברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי מחזיקי האג"ח. ישנן חברות דירוג אשראי, דוגמת מעלות S&P ומידרוג, שתפקידן לבצע הערכה להסתברות שאג"ח כלשהי תגיע לחדלות פירעון. תוצאות הבחינה והמעקב מתפרסמות לפי סולם שנע בין דירוג AAA, שמלמד על סיכון נמוך מאוד, לבין חדלות פירעון שסימולה D, קיצור של Default, ומשמעו - סיכוי אפסי שהחברה תעמוד בהתחייבותה למחזיקי האג"ח.

בנקודה זו נדגיש, כי עבור משקיע ישראלי החזקת איגרות חוב של מדינת ישראל הנקובות בשקלים, הינה נטולת סיכון אשראי. הסיבה לכך נעוצה בהנחה שהמדינה תמיד מסוגלת להדפיס כסף מקומי על מנת לעמוד בהתחייבויותיה. אמנם זה יגרום לשחיקת ערך המטבע, אבל לא לאי-עמידה בהתחייבות. מנגד, בהשקעה באיגרות חוב של מדינה זרה שהונפקו בדולר או במטבע חוץ אחר, כן מתקיים סיכון אשראי. אין צורך לפשפש רחוק מדי בספרי ההיסטוריה על מנת למצוא אירועי חדלות פירעון של מדינות, כדוגמת רוסיה ב-1998 וארגנטינה ב-2002. לאחרונה גובר החשש מהתרחשות אירועים דומים בעתיד הקרוב, נוכח הגידול הניכר בגירעונות של ממשלות ברחבי העולם.

סיכון אינפלציוני

בכל השקעה שאינה צמודה למדד המחירים לצרכן מתקיים סיכון לשחיקת קרן ההשקעה, בשל גידול בקצב האינפלציה - פגיעה בערך הריאלי של ההשקעה. יחד עם זאת, לעתים קרובות סיכון זה ניתן לנטרול באמצעות השקעה באיגרות חוב שצמודות למדד. כך זוכים המשקיעים באג"ח לפיצוי בגובה עליית מדד המחירים, והשקעתם אינה נשחקת ריאלית.

חשוב לציין, שבישראל סיכון זה זוכה להתייחסות רבה יותר מאשר בשווקים מערביים מעבר לים, וזאת בשל ההיפר-אינפלציה שפקדה את המשק בראשית שנות ה-80. לראיה, חלק גדול מאיגרות החוב של מדינת ישראל הינן צמודות מדד, וכמו כן מרבית האג"ח שהונפקו על ידי חברות בבורסה בת"א צמודות גם הן למדד המחירים לצרכן.

סיכון ריבית

שינויים בריבית במשק משפיעים על שערי איגרות החוב הנסחרות בבורסה. להמחשת הסיבה לכך, נניח לדוגמה שהריבית לתקופה של שנה עומדת כיום על 5%, ונניח גם שזוהי הריבית המשולמת עבור הלוואה או אג"ח לתקופה דומה. רגע לאחר רכישת האג"ח, שתשואתו כאמור 5%, מחליט נגיד בנק ישראל להעלות במפתיע את גובה הריבית במשק ב-1% לשיעור חדש של 6%. כעת, הלוואות חדשות לשנה יינתנו בריבית של 6%, אבל אנו כבר רכשנו אג"ח בעל תשואה של 5%. כלומר, הפסדנו ריבית אלטרנטיבית של 1% כתוצאה מהשינוי בגובה הריבית במשק.

סיכוני ריבית הם מרכזיים באיגרות חוב ממשלתיות, ובמיוחד אלו בעלות טווח פירעון ארוך. אמנם הקופון המשולם, ולרוב גם התשואה הגלומה באג"ח ארוכות, הינם גבוהים יותר מאלו בעלי מח"מ (משך חיים ממוצע) קצר, אך גם הסיכון הטמון בהשקעה זו עולה במקביל לטווח. מי שחזה בעליית התשואות החדה של אג"ח ממשלתיות בישראל במהלך 2002, ודאי זוכר את הירידה החדה במחירי האיגרות, שחלקן איבדו יותר מ-10% בתוך פחות משנה!

לפיכך, בסביבת ריבית אפסית, בדומה לנהוגה כיום, חשוב להדגיש את הסיכון הגלום בעליית עקום התשואות, ואת ההשלכות על מחירי איגרות החוב הנסחרות בבורסה.

סיכון מט"ח

בבורסה בת"א נסחרות סדרות אג"ח, חלקן ממשלתיות (גלבוע וממשלתי דואלי) וחלקן קונצרניות, אשר צמודות למט"ח, ולדולר בעיקר. ההשקעה בהן חושפת את המשקיע לסיכון הנובע משינוי בשער החליפין, שייתכן כי יהיה לזכותו (השער עלה), אך מנגד עלול כמובן להיות בעוכריו. בהתחשב בעובדה כי לא ניתן לחזות כיוון שערי מט"ח, בהשקעה זו גלומה רמת סיכון גבוהה יחסית.

סיכון סחירות

כידוע, על מנת שתתקיים עסקה בבורסה, נדרשים קונה ומוכר מרצון. סיכון הסחירות מתבטא במרווח שבין מחיר הרכישה למחיר המכירה של נייר ערך. מדובר בסיכון שעולה הן בימים של תנודתיות חדה בשווקים, והן בתקופות ובנכסים שבהם מחזורי המסחר בבורסה דלים.

סיכון נזילות

סיכון זה מתקשר לסיכון הסחירות, אך מתייחס לאפשרות שבה מופיעים מוכרים בספר הפקודות של נייר הערך, אך הכמות המוצעת אינה מספיקה. לדוגמה, כאשר אנו מעוניינים למכור סך של 5 מיליון שקל בנייר ערך מסוים, אך המוכרים הפוטנציאלים בבורסה מציעים כמות של 100 אלף שקל בלבד. כתוצאה מכך, אין לנו אפשרות להנזיל את מלוא הנכס שרצינו.

כעת, איך נמזער את הסיכונים?

עד כה עסקנו בעיקר במניין המחלות, עתה נתפנה לפירוט התרופות האפשריות. נתחיל עם הסיכון האינפלציוני, שבו כבר הסברנו את הפתרון המרכזי - השקעה באג"ח צמודה למדד. פרט לכך, ישנה דרך נוספת אך פחות מוכרת להתגוננות - רכישת הגנות מדד דרך חדרי העסקאות של הבנקים.

בסיכון הריבית, שיהיה רלוונטי יותר בתקופה הקרובה. הפתרון האפשרי הוא מעבר מריבית קבועה לריבית משתנה. אמנם בארץ הנפקת איגרות חוב בריבית משתנה היא נדירה, ונמצאת במחסור בהשוואה לחו"ל, אך עדיין ניתן למצוא גם אג"ח ממשלתיות (גילון וממשלתי משתנה) וגם מספר מצומצם של סדרות של אג"ח קונצרניות בריבית משתנה. אפשרות נוספת היא כמובן קיצור המח"מ בתיק ההשקעות.

דווקא מול הסיכון העיקרי בהשקעה באג"ח - סיכון האשראי - בניגוד לחו"ל אין בארץ פיתרון ישיר. הדרך הטובה ביותר למזער סיכון זה היא פיזור ההשקעה על פני מגוון מנפיקים וסדרות שונות של אג"ח. אחת הדרכים המרכזיות והפשוטות להשגת הפיזור היא באמצעות שימוש בקרנות נאמנות ותעודות סל, שמאפשרות פיזור רחב בעלות נמוכה יחסית. דרך מרכזית נוספת למזעור סיכון האשראי היא ביצוע מחקר אשראי.

את סיכון המט"ח, בניגוד ליתר הסיכונים שהוצגו לעיל שהינם בלתי נפרדים מהשקעה באג"ח בישראל, ניתן לכנות "סיכון מותרות". פשוט מאוד להימנע מסיכון זה, כשאפשר לוותר על השקעה באג"ח צמודה או נקובה במט"ח. סיבה טובה לכך היא התנודתיות החדה בשערי החליפין, והאפשרות הסבירה ששינויים אלו ישפיעו יותר על התנהגות האיגרת מאשר נכס הבסיס עצמו. אם בכל זאת נרצה להגן על אג"ח מט"חית, ניתן לרכוש מנגד אופציות הגנה או חוזים עתידיים, שיגדרו את השפעת השינויים בשע"ח.

נותרנו עם שני הסיכונים האחרונים: סחירות ונזילות. באופן כללי, זהו חלק מהסיכון הטמון בכל סוג של השקעה בחיים - עלות היציאה. גם כאשר אנו מציעים דירה בבעלותנו למכירה, לא ניתן להבטיח מספיק קונים במחיר ראוי. לכן, הפתרון לשניהם הוא מלכתחילה השקעה בניירות ערך ומכשירי השקעה בעלי סחירות ונזילות גבוהה יותר. מניות במדד ת"א 25, איגרות חוב של ממשלת ישראל, קרנות נאמנות ותעודות סל, הינן ברוב המקרים סחירות ונזילות יותר ממניות יתר ואג"ח קונצרניות. אפשרות נוחה להפחתת החשיפה לסיכונים אלו היא כאמור פיזור ההשקעה על פני מגוון רחב מאוד של ניירות ערך, פתרון המתאים בעיקר לגופים מוסדיים.

לסיכום, למרות כל אותם סיכונים מאיימים שהצגנו כאן, חשוב לנו להדגיש שאיגרות חוב, בעיקר הממשלתיות, מהוות וחייבות להוות רכיב מרכזי בתיק ההשקעות של משקיע ישראלי ממוצע. בסופו של דבר, הסיכונים בהשקעה באפיק המנייתי, בסחורות ובאג"ח קונצרניות, עולים לאין שיעור על אלו הגלומים באג"ח מדינה.

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או ייעוץ מס ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.

יניב קוניס

התקופה הנוכחית מציגה שאלה מרתקת וחשובה: האינפלציה לאן?

בדרך כלל, אנו מורגלים לקצב אינפלציה חיובי, ומקווים שהיא לא תצא משליטה ותגרום לנזק בלתי הפיך. כעת, נוכח המשבר והשלכותיו המיידיות על הכלכלה (הפסדים כספיים, פיטורי עובדים, הפחתת קצב הייצור) מתעוררת דאגה אמיתית דווקא למצב ההפוך - דפלציה.

לפני שאגיע למענה על השאלה הראשית, אעמוד על שני המושגים החשובים: אינפלציה ודפלציה.

אינפלציה - חשוב לשמור אותה במינון נמוך

היפר-אינפלציה בהונגריה - מטאטאים שטרות כסף חסרי ערך מהרחוב

עבור מרבית האנשים בישראל, בעיקר אלו שחוו את שנות ה-80 הסוערות, המילה אינפלציה משדרת קונוטציה שלילית. ובצדק, תהליך אינפלציוני הוא אחד מהמאיימים ביותר בכלכלה. יחד עם זאת, קצת פרופורציה; אינפלציה מוגדרת כתהליך שבו רמת המחירים הכללית במשק עולה בהתמדה במשך תקופה של מספר שנים. למרות שתהליך זה מוצג לרוב כתופעה שלילית ובלתי רצויה, למעשה אינפלציה חיובית בקצב מתון מקילה על צמיחת המשק. קצב אינפלציה "בריא" של משק מפותח עומד על שיעור ממוצע של 2% בשנה. חשוב להבין בין עליית מחירים חד פעמית לבין אינפלציה, שנובעת מתהליך עקבי ומתמשך של עליה במחירי המוצרים והשירותים במשק.

כאמור, בראשית שנות ה-80 סבל המשק הישראלי מבעיה כלכלית חמורה המכונה "היפר-אינפלציה" - תופעה לא רצויה של סחרור מחירים ואינפלציה גואה בשיעור של יותר מ-20% בחודש. בשיאה, הגיע קצב האינפלציה ב-1984 לשיעור של 445%. אם נדמה לכם שזה נתון מטורף, אז בטח תיוותרו פעורי פה מהנתון הבא: קצב האינפלציה הגבוה ביותר שנרשם אי פעם היה בהונגריה אחרי סיומה של מלחמת העולם השנייה - 41,900,000,000,000,000 אחוזים!!! המשמעות של השיעור האסטרונומי הזה במונחים המובנים לבני אדם ששם משפחתם אינו איינשטיין - הכפלת רמת המחירים במשק כל 13 וחצי שעות.

דפלציה - מה כל כך נורא במחירים יורדים?

ודאי אין לכם ויכוח שתהליך עליית מחירים, שבו גם נשחק כח הקניה של התושבים, אינו רצוי, ושמומלץ להימנע ממנו. מה דעתכם על תהליך הפוך - תהליך שבו קיימת ירידה מתמדת במחירי המוצרים והשירותים שביכולתכם לצרוך?

נשמע לא מזיק ואולי אף מפתה. זהו, שלא כל כך. אמנם תמיד נחמד למצוא איזה סייל מטורף למסכי טלוויזיה במחסני חשמל או לשמלת ערב בזארה (כל אחד/אחת ת/יבחר בדוגמא הרלוונטית עבורו/ה…), אבל הרעיון מאחורי דפלציה שונה בתכליתו. כמו שאינפלציה אינה אירוע חד פעמי של עליית מחירים, כך גם דפלציה היא תהליך מתמשך ועקבי של ירידת מחירים. למי שחושב שמתאים לו לראות דעיכה מתמשכת במחירים במשק, שיזכור שגם הוא משתתף במשחק - השכר שלנו והרכוש ברשותנו (נדל"ן לדוגמא) הם חלק אינטרגלי מאותם מחירים שיורדים.

באופן כללי, תהליך דפלציוני הוא מסוכן משני היבטים: הראשון, משמעותו דיכוי הביקושים במשק. כלומר, לאנשים אין את הרצון או, יותר גרוע, היכולת הפיננסית לקיים פעילות כלכלית. התוצאה, רמת החיים פוחתת. והאחרון, הציפיות שהוא יוצר. ברגע שמושרשת בקרבנו הידיעה שאם נדחה רכישה למחר או מחרתיים, נשיג את המוצר או השירות במחיר זול יותר, אז מדובר בנבואה שמגשימה את עצמה, והיא אף תאיץ את קצב ירידת המחירים.

החשש מאינפלציה יהיה תמיד עימנו

נחזור לסיכון האינפלציוני, שדי עזב אותנו בשלהי שנות ה-90, וצץ לתקופה קצרה לפני כשנה וחצי, עד שהמשבר החזיר את השד חזרה לבקבוק. להיסטוריה יש נטייה לחזור על עצמה, במיוחד כאשר הדעה הרווחת היא שלמדנו ממנה, ו"לנו זה לא יקרה". לפיכך, התפרצות אינפלציונית פתאומית, על רקע הזרמות הכספים הבלתי פוסקות וקיבוע הריבית המוניטרית על שיעורים אפסיים, אינה תסריט בדיוני.

אולם, בד בבד חשוב לזכור שבאמת מדובר בעולם אחר ושונה מבחינת מבנהו (כלכלות ושווקים גלובליים) בהשוואה לעבר, ולכן קשה לדמיין אינפלציה עולמית גבוהה לאורך זמן, או אף חלילה - היפר-אינפלציה עולמית.

הסיבה לכך מצויה בעובדה שמחירים גואים במוצר מסוים בשוק גלובלי, מעודדים מדינות וחברות בעלות יכולת ייצור מתאימה, להציע מחיר אטרקטיבי למוצר על מנת להגדיל את היקף המכירות (או הייצוא במקרה של מדינה), וכך מתמתן קצב עליית המחירים. בעיקרון, היותם של השווקים פתוחים מאפשרת תחרות גם מחוץ על הספקת מוצרים.

הבעיה מתעוררת בתחום השירותים, שעליו נמנית מרבית הפעילות הכלכלית במדינות מפותחות. קצת יותר קשה לייבא שירותי סלולר לישראל מאשר מכשירי טלפון… אמנם קשה אך פתיר, כבר היום מועברות יותר ויותר משרות בתחום השירותים למזרח הרחוק. לדוגמא, שירותי דוחות כספיים נעשים בחלקם בהודו, וניתן גם למצוא מרכזי שירות טלפוני של חברות כרטיסי אשראי או מחשוב, שמתופעלות באסיה.

מהן הדרכים להתגונן מפני אינפלציה?

כאמור, הבעיה העיקרית שיוצרת אינפלציה היא שחיקת ערכו הריאלי של הכסף שמצוי ברשותנו. דרך טובה להתגוננות היא הצמדת הכסף למדד המחירים לצרכן, אם באמצעות פיקדון צמוד למדד או אגרות חוב צמודות למדד.

חשוב לזכור שאנו חשופים לאינפלציה גם בצד ההתחייבויות שלנו, במידה ונטלנו הלוואה. במקרה של משכנתא, הפתרון הוא חלוקתה למספר מסלולים, ולהימנע מהצמדת מלוא המשכנתא למדד המחירים לצרכן. קיימים מסלולים שקליים ללא הצמדה ומסלולים צמודי מט"ח (דולר / אירו / ין יפני) שעשויים להפחית את הסיכון האינפלציוני. באופן עקרוני, ניתן גם לרכוש הגנות למדד בבנקים אבל זה מסובך ומורכב, ומיועד רק עבור סכומים גבוהים של מאות אלפי שקלים וצפונה.

פתרונות נוספים להגנה מפני אינפלציה, שהינם גם קצת יותר יצירתיים, הם השקעה בנדל"ן או בזהב. נכסי מקרקעין נחשבים לנכס ריאלי שעולה, בין היתר, במקביל לעלייה בשיעור האינפלציה. בראשית שנות ה-80 בישראל, אלו שרוב רכושם הושקע בגג וארבעה קירות סבלו הרבה פחות מאלו שהחזיקו את כספם במזומן בבנק. ומה הקשר בין אינפלציה וזהב? קשר היסטורי. מתקופות עבר נחשב הזהב כמקלט בעתות אינפלציה. לכן כאשר אנו עדים לעלייה בקצב האינפלציה ניתן גם להבחין במקביל בעלייה במחירו של המטיל הנוצץ.

סוף דבר; האינפלציה לאן?

בראש הרשימה שאלתי האם קיימת עדיפות לאינפלציה על פני הדפלציה או להיפך? התשובה היא שבשני המקרים מדובר בתהליכים כלכליים לא רצויים (פרט לאינפלציה זניחה כמובן), ויש לעשות את כל המאמצים האפשריים על מנת להימנע מהם. גם באינפלציה וגם בדפלציה יש סבירות גבוהה לערעור הסדר הכלכלי, ואף לאסון חברתי. תופעות אלו עשויות להותיר ללא כל קבוצה גדולה של אנשים שלא היה בידם הידע או היכולת להתגונן. התוצאה עשויה בהחלט להיות כאוס ואנרכיה במדינה. יחד עם זאת, לטעמי האישית, האינפלציה מסוכנת יותר מהדפלציה. הנימוק לכך הינו שפשוט קשה יותר לטפל באינפלציה, ולכן היא מפחידה יותר, ונמצאת תמיד באג'נדה של בנקים מרכזיים.

למרות זאת, נכון לעכשיו, אני מניח שאם תשאלו את מרבית נגידי הבנקים המרכזיים מהי דאגתם העיקרית, אינפלציה לא תהיה בראש הרשימה. כיום מטרתן של הרשויות הינה ייצוב המערכת הפיננסית, בעיקר הבנקאית. פרט לכך, החייאת הפעילות הכלכלית חשובה כעת יותר מהדאגה להתפרצות אינפלציונית. בתקופה האחרונה הפעילות מתכווצת באופן משמעותי, ואחת ההשלכות לכך הינה ירידה במחירים.

לכן, בטווח זמן של החודשים הקרובים, בערך עד לסיומה של השנה הנוכחית, סכנת הדפלציה נראית מאיימת יותר מסכנת האינפלציה, אבל, ואני מדגיש שמדובר באבל חשוב מאוד, אם וכאשר תחל ההתאוששות הכלכלית המיוחלת, ידרשו אותם נגידי הבנקים להגיב במהירות רבה על מנת למנוע התפרצות השד האינפלציוני המבהיל, שכולם כל כך חוששים ממנו.

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.

יניב קוניס

ואלו הם: יועץ ההשקעות, מנהל ההשקעות, סוחר ניירות הערך והאנליסט, שאינו מפסיק לספק תחזיות. ככל שעולה קצב התפתחותו ושכלולו של שוק ההון המקומי, כך עולה גם הצורך בהתאמת התפקידים השונים לתמורות שחלו בענף. לרגל חג הפסח, מי הם הכוחות המרכזיים המניעים את שוק ההון הישראלי, ומה תפקידם?

יועץ ההשקעות, מה הוא אומר?

יועץ ההשקעות הפך בשנים האחרונות לדמות החשובה ביותר בשוק ההון הישראלי. רוב המשקיעים הבינו כי על מנת להתמודד עם העולם הפיננסי המשתנה, הם חייבים להיעזר בבעל מקצוע, והם פונים ליועץ בסניף הבנק שלהם על מנת שיבנה עבורם תיק השקעות שמורכב מניירות ערך, קרנות נאמנות ותעודות סל.

יועצי ההשקעות הם היחידים שרשאים לייעץ ללקוחות הבנק בכל הנוגע לאפיקי ההשקעות בבורסה: מניות, מק"מ, איגרות חוב ממשלתיות וקונצרניות, אופציות על שלל סוגיהן, קרנות נאמנות ותעודות סל. לאחרונה, הורחבה משימת הייעוץ לתחום החיסכון לטווח ארוך - קרי, קופות הגמל, קרנות ההשתלמות, קרנות הפנסיה וביטוחי מנהלים, אך זאת בכפוף לקיום רישיון נוסף של ייעוץ פנסיוני.

חשוב לציין, כי קיימים תחומי השקעה נוספים שאינם נסחרים בבורסה והינם בעלי פרופיל סיכון נמוך, כדוגמת פיקדונות ותוכניות חיסכון, שבהם הגורם המייעץ אינו חייב להיות יועץ השקעות. אולם, בכל הקשור לייעוץ בניירות ערך שבהם טמונים סיכונים שונים ומגוונים, רק בסמכותו של יועץ ההשקעות לטפל בלקוחות הבנק.

אין ספק שתפקידו של יועץ ההשקעות עבר שינוי מהותי במקביל להתפתחותו ולשכלולו של שוק ההון המקומי - מייעוץ פרטני לרכישת ומכירת ני"ע עבור לקוחותיהם, להתמקדות בהקצאת נכסים ובחירה במכשירי ההשקעה המתאימים ללקוח על פי צרכיו השונים, העלויות והמיסוי הרלוונטי לו. אם בעבר עיקר המיקוד של המשקיעים בישראל היה במניות מקומיות ובאיגרות חוב של מדינת ישראל, הרי שבשנים האחרונות חלה תמורה אדירה בהיקף ובמגוון אפשרויות ההשקעה, החל ממכשירי השקעה חדשים דוגמת תעודות הסל, וכלה באפיקי השקעה שלא היו זמינים למשקיע הישראלי בעבר, כמו אג"ח קונצרניות, סחורות, מט"ח ושווקים מתעוררים.

לרשות היועץ עומדים כלים רבים המאפשרים לו ניתוח שוטף של מגוון האלטרנטיבות. יועץ ההשקעות למעשה מהווה עבור קהל החוסכים והמשקיעים את הכתובת האובייקטיבית והמקצועית לקבלת החלטות השקעה נכונות, המתבססות על הצרכים הייחודיים של כל לקוח.

מנהל השקעות, מה הוא אומר?

כספי הציבור שייעודם חיסכון לתקופות קצרות ועד לגיל פרישה, מנותבים ברובם להשקעה בקרנות נאמנות, תעודות סל, תיקי השקעות מנוהלים, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה. הגופים המוסדיים הם אלו שאמונים על ניהול ההשקעות בהם, ואת התפקיד מאיישים בעלי רישיון בניהול תיקים מטעם הרשות לני"ע. את עיקר זמנם מקדישים אלה למלאכת התאמת תיק ההשקעות בניהולם, לאסטרטגיית ההשקעות שהותוותה להם על ידי ועדת ההשקעות של הגוף המוסדי.

לצורך כך, מסתייעים מנהלי ההשקעות בניתוח כלכלי שמספקים להם האנליסטים של בית ההשקעות, והם נסמכים על הניסיון והיכרותם את השוק כדי להשיג את התשואה הגבוהה ביותר עבור לקוחותיהם. לעתים תכופות, תפקידם כרוך בניהול סיכונים, שכן השקעות הן תחום שבו מתקיים יחס הפוך בין הסיכון לסיכוי. כיום, קיימת חשיבות מכרעת לניתוח והפנמת הסיכונים הטמונים באפיקי ההשקעה השונים, וככל שאלו מתרבים, עבודת המנהלים נעשית מורכבת יותר ויותר.

על רקע המשבר הפיננסי, הודגש תפקיד נוסף של מנהל ההשקעות: אחריות למיצוי זכויות הלקוחות. על מנהלי ההשקעות לחתור להשבת כל הכספים שניתנו כהלוואה לקונצרנים, כולל הריבית וההצמדה.

סוחר בניירות ערך, מה הוא אומר?

בבסיס המסחר בבורסה עומדים לכל נייר ערך קונה ומוכר מרצון. לעתים קרובות, המסחר בנייר ערך מסוים הוא דליל ומחייב מציאת צד שני באופן אקטיבי. כלומר, משקיע שמעוניין לרכוש מניה כלשהי נדרש לאתר משקיע שמחזיק את המניה, ושגם מעוניין למכור את הכמות המבוקשת על ידי המשקיע הראשון במחיר ראוי מבחינתו. מאחר שלמרבית המשקיעים אין את המשאבים או ההיכרות למצוא צד שני מתאים, חלק מהמסחר בבורסה מבוצע באמצעות סוחרים בניירות ערך.

תפקידם של סוחרים אלו הינו תיווך פיננסי - הם רוכשים כמות מסוימת של ניירות ערך מצד א' ומוכרים לצד ב', והרווח שלהם נובע מעמלת ביצוע. פרט לתפקיד הברוקר המסורתי, ישנם סוגים נוספים של סוחרים בני"ע:

מבצעים ביחידות ההשקעה - סוחרים אלו עוסקים בקניית ומכירת ניירות ערך בקרנות הנאמנות, בקופות הגמל ובתיקי לקוחות פרטיים וחברות מנוהלים.

עושי שוק - תפקידם לצטט מחירי ניירות ערך בשני צידי ספר הפקודות (קנייה ומכירה). לרוב תמצאו אותם בחדרי מסחר של מנפיקי תעודות הסל, אך ישנם גם עושי שוק רשמיים למניות ואיגרות חוב ספציפיים בבורסה.

סוחרי נוסטרו - עוסקים במסחר בכספי הגוף בו הם מועסקים.

וזה שלא מפסיק לספק ניתוחים ותחזיות

אחרון חביב ברביעייה, הכולל גם את החתום מעלה, הינו מקצוע שכולל את מספר תתי ההתמחויות הרב ביותר - האנליסט.

מיהו האנליסט, ובאילו תחומים הוא יכול לעסוק? נתחיל מלמעלה - כלכלני המאקרו והאסטרטגיה. תפקידם הינו מבט-על על הכלכלה הריאלית, הן בישראל והן מעבר לים, ניתוח המידע והמגמות הבולטות בשווקים הפיננסיים, ובהתבסס על כך מתן הערכות לשינויים הצפויים בשערי הריבית, בשיעורי האינפלציה, בגירעונות ובגיוסי החוב של מדינות, ואינדיקטורים כלכליים מובילים אחרים.

נמשיך לתחום בעל רזולוציה גבוהה יותר - מחקר מיקרו. תחום זה כולל אנליסטים שתפקידם ניתוח ספציפי של חברות והענפים בהם הן פועלות. על בסיס ההערכות הכלכליות שמתבצעות על החברה הנסקרת, האנליסטים מפרסמים תחזית לניירות הערך של הגוף. בעוד שבעבר, לפחות בכל הנוגע לישראל, התמקד המחקר בעיקר בבחינת כדאיות ההשקעה במניות פרטניות, כיום מקיף מחקר המיקרו גם את תחום האג"ח הקונצרניות.

מאחר שתחום המיקרו מחייב מעקב שוטף ורציף אחר כל אירוע המתרחש בחברה הנסקרת, מתפצל התחום למספר מחלקות מחקר שונות שמטפלות כל אחת באפיק השקעה שונה. גם בתוך כל אפיק, יש חלוקה המתבצעת על פי מגזרי הפעילות של החברות. לדוגמה, ישנן מחלקות מחקר מיקרו שמתמחות במחקר מניות בישראל, אחרות מתמקדות במניות בחו"ל, וקיימות גם מחלקות שעוסקות בכלל במחקר אשראי (בעיקר אג"ח קונצרניות) בארץ ובעולם.

ועדיין, זה לא הכל. תחום המחקר כולל גם אנליסטים שעוסקים בבחינת אפיקי השקעה לא סחירים, כדוגמת נדל"ן לסוגיו השונים, קרנות גידור, קרנות הון סיכון וקרנות השקעה פרטיות. כמו כן, קיימים אנליסטים שתפקידם לנתח את כדאיות השקעה בניירות ערך שאינם סחירים, כגון מוצרים מובנים, מוצרי אשראי ואיגרות חוב פרטיות. חשוב להבין, שככל שחולף הזמן ועולם ההשקעות נעשה מורכב ומגוון יותר, כך עולה הצורך ביותר ויותר אנליסטים בעלי התמחות ספציפית.

ומי עוד נמצא מאחורי הקלעים?

אמנם ארבעת התפקידים לעיל הם המוכרים והמוזכרים ביותר בשוק ההון, אך הם אינם היחידים. בסופו של דבר, שוק ההון הינו חלק מענף השירותים הפיננסיים, ועל מנת לספק את השירות האיכותי והמקצועי לו זכאים הלקוחות והעמיתים, נדרשות הפירמות בשוק ההון להפעיל מספר רב של גורמים נוספים מאחורי הקלעים.

התמורות שחלו בשוק ההון בשנים האחרונות, ולמשל מעבר ניהול נכסי הציבור, קרנות הנאמנות וקופות הגמל למערכת החוץ בנקאית, חייבו היערכות תפעולית מורכבת בגופים המוסדיים. נוספו דרישות רגולטוריות רבות, שהביאו להגדלת משאבים ועובדים בתחום הייעוץ המשפטי, הפיקוח, הבקרה והציות. כמו כן, על מנת לוודא שתהליכי העבודה יבוצעו כהלכה, גדלה משמעותית גם מצבת כוח האדם בתחום התפעול והשירות. מטרתם של צעדים אלו היא להעמיד שירות איכותי ומשביע רצון לטובת העמיתים, הלקוחות ויועצי ההשקעות.

בהזדמנות זו, אאחל לקוראי הבלוג חג שמח וכשר!

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.

יניב קוניס

מכיוון שרובנו רואים במניות ובשוק ההון מלים נרדפות, אני משוכנע שחלקכם יופתעו מהאמירה הבאה: מניות אינן נייר הערך הנפוץ ביותר! אמנם הן זוכות למרבית הכותרות בעיתונים ולאור הזרקורים בתקופות גאות ושפל, אך בפועל, מניות מנגנות רק כינור שני לאפשרות ההשקעה השכיחה ביותר בשווקים הפיננסיים - אגרות חוב.

אגרת חוב הינה שטר התחייבות לשלם למחזיק האג"ח ריבית ולהחזיר את סכום קרן ה"הלוואה" בתנאים ובמועדים מוסכמים מראש. בכל אג"ח מצוינים: שיעור הריבית, מועדי התשלום, פרטי ההצמדה (אם קיימת), ומועד/מועדי פירעון הקרן. בעבר, רוכש אגרת חוב היה מקבל מסמך רשמי עם הסכום שהשקיע (הקרן), ובסוף המסמך היו "קופונים" הניתנים לתלישה. כאשר הגיע מועד תשלום הריבית, מחזיק האגרת תלש קופון מהמסמך וקיבל תמורתו את הריבית. עם התפתחות המסחר בבורסה, בוטלו המסמכים הכתובים וכיום כל הרישום הבורסאי הינו ממוחשב. מה שכן, השימוש במונח "קופון" בהתייחס לתשלום הריבית הינו רחב ונפוץ מאוד בז'רגון הכלכלי.

העיקרון של אגרות חוב דומה מאוד להלוואה בבנק. במקרה של אג"ח, במקום שחברה ציבורית או המדינה יבקשו ליטול הלוואה מהבנק הם מציעים לציבור את האפשרות לתת להם כסף, ובתמורה, נותנים התחייבות לתשלום הקרן בתוספת ריבית והצמדה במועדים ובתנאים ידועים.

מדוע שנסכים להעניק אשראי לגוף שמעוניין להנפיק אגרות חוב?

נניח שיש ברשותנו סך של 10,000 ₪ שברצוננו לחסוך. עומדות בפנינו שתי אפשרויות: הראשונה, פיקדון לשנה בבנק שמעניק ריבית בגובה 2% למשך התקופה. השנייה, אגרת חוב שהונפקה ע"י ממשלת ישראל, שמבטיחה ריבית של 3% לתקופה דומה של שנה. במה תבחרו? בהנחה שאותו בנק או מדינת ישראל לא יקרסו בשנה הקרובה, אופציה ב' טובה יותר, ומעניקה למשקיע 1% שלם יותר מאפשרות א'.

אפיק אגרות החוב מציע מגוון רחב של "פיקדונות" (המרכאות נועדו להדגיש את הסיכון המיוחד שקיים באג"ח בניגוד לפיקדונות רגילים, אשר יורחב בהמשך), לתקופות שונות ועל ידי מנפיקים שונים, ומאפיינים נוספים שצריכים להילקח בחשבון בשיקול דעתו של המשקיע.

אגרות החוב הנסחרות בבורסה מאפשרות למחזיק האגרת למכרה בכל עת ולא בהכרח להמתין ליום פירעונה, זאת בניגוד לפיקדון בנקאי אשר מחייב את החזקתו עד לפירעון, ומשיכה מוקדמת  מחויבת בקנס כספי גבוה.

בדומה לרכישת מניה, שמקנה זכות לבעלות יחסית על החברה אך לא את הזכות לניהול היומיומי של החברה (רק בנוגע להחלטות מהותיות שדורשות הצבעה בדירקטוריון), כך גם בעלי האג"ח אינם מעורבים בניהול השוטף של החברה. אציין שבמידה והחברה מגיעה למצב הלא נעים של חדלות פירעון, אז בקדימות תהליך הפירוק עומדים תחילה הנושים המובטחים, בד"כ הבנקים שקיבלו בטחונות מוחשיים וערבונות עבור הלוואותיהם, עובדי החברה וחלק מהספקים. לאחריהם עומדים הנושים הלא מובטחים וביניהם יתרת הספקים (אלו שלא קיבלו בטחונות עבור הספקת הסחורה), ובעלי החוב האחרים - בעיקר מחזיקי אגרות החוב. בסוף התור עומדים בעלי המניות, שזכאים לקבל את יתרת הנכסים מפירוק החברה, כאשר ברוב המוחלט של הפעמים, כבר לא נותר דבר עבורם.

האם כל אחד יכול להנפיק אגרת חוב?

עקרונית כל ישות משפטית יכולה להנפיק אג"ח, כמובן בתנאי שיהיה צד נוסף שירצה לקנות. בניגוד למניות, שניתן להנפיקן רק על פירמות עסקיות בעלות מטרות רווח, אגרות חוב מונפקות על ידי מדינות, כדוגמת ארה"ב (ניירות הערך הנזילים ביותר בעולם), בריטניה וישראל, תאגידים ציבוריים ופרטיים, כגון מיקרוסופט, טבע וחברת חשמל, ואפילו על ידי מדינות מקומיות (States) בארה"ב כדוגמת קליפורניה, ועיריות כמו רעננה ורמלה.

כמו כן, מאחר וכל ישות משפטית רשאית להנפיק אגרות חוב, ישנן גם אגרות חוב שמגובות על ידי תזרים מזומנים. לדוגמא, משכנתאות, שבהן הנוטלים משלמים לבנק למשכנתאות תשלום חודשי, ניתנות לאריזה ומכירה כאגרת חוב. במצב זה, מחזיקי האגרת זוכים לקבל את התשלומים החודשיים של המשכנתאות שנארזו, ומנגד הם גם נוטלים בסיכון של הפסקת התשלומים ומקרי חדלות פירעון במשכנתאות. חלק גדול מאותן אגרות חוב על משכנתאות למגורים בארה"ב מכונים כיום הנכסים "הרעילים" במאזני הבנקים, שנבעו מאותו משבר סאב פריים מפורסם.

הסיכונים הטמונים באגרת חוב

כמו בכל השקעה, גם באגרות חוב גלומים סיכונים, חלקם מהותיים יותר וחלקם פחות, וחשוב להבין אותם לפני שניגשים לבחור אגרת חוב להשקעה.

סיכון אשראי - בהשקעה באגרת חוב קיים סיכון למצב שבו הגוף אשר הנפיק את האג"ח לא יעמוד בהתחייבותו כלפי בעלי החוב לשלם את הקרן או אף את הריבית. מדובר בסיכון שעולה בעיקר בתקופות שפל, כפי שאנו חווים היום. חברות נקלעות למצוקת מזומנים ולעתים מגיעות למצב של חדלות פירעון, שפירושו הפסד כספי עבור מחזיקי אגרות החוב. כמו כן, ככל שמועד האגרת רחוק יותר, כך קיים סיכון גדול יותר שהחברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי מחזיקי אגרות החוב. ישנן חברות דירוג אשראי, כדוגמת Standard & Poor's ו-Moddy's, שתפקידן לבצע הערכה להסתברות של אג"ח להגיע לחדלות פירעון. תוצאות הבחינה והמעקב מתפרסמות לפי סולם שנע בין AAA, שמלמד על סיכון נמוך מאוד לחדלות פירעון, ל-D, קיצור של Default - כלומר, סיכוי אפסי שהחברה תעמוד בהתחייבותה למחזיקי אגרת החוב.

היפר-אינפלציה - הרבה אפסים בשטרות

סיכון אינפלציוני - בכל השקעה שאינה צמודה למדד המחירים לצרכן, מתקיים סיכון לשחיקת קרן ההשקעה בשל גידול בקצב האינפלציה. עם זאת, לעתים סיכון זה ניתן לנטרול באמצעות השקעה באגרות חוב שצמודות למדד, וכך המשקיעים באג"ח זוכים לפיצוי בגובה עליית מדד המחירים, והשקעתם אינה נשחקת ריאלית. חשוב לציין שבישראל סיכון זה זוכה להתייחסות רבה יותר מאשר בשווקים מערביים מעבר לים, וזאת הודות להיפר-אינפלציה שפקדה את המשק בראשית שנות ה-80. לראייה, חלק גדול מאגרות החוב של מדינת ישראל הינן צמודות למדד, וכמו כן, מרבית אגרות החוב שהונפקו על ידי חברות בבורסה בת"א צמודות גם הן למדד המחירים לצרכן.

סיכון ריבית - שינויים בריבית במשק משפיעים על שערי אגרות החוב הנסחרות בבורסה. להמחשת הסיבה מדוע זה כך נניח לדוגמא שהריבית לתקופה של שנה עומדת כיום על 5%. נניח שזוהי גם הריבית המשולמת עבור הלוואה או אג"ח לתקופה דומה. רגע לאחר רכישת האג"ח שתשואתו 5%, מחליט נגיד בנק ישראל להעלות במפתיע את גובה הריבית ב-1% לשיעור חדש של 6%. כעת, הלוואות חדשות לשנה ינתנו בריבית של 6% אבל אנחנו כבר הלוונו בריבית הקודמת - 5%. כלומר, הפסדנו ריבית של 1% כתוצאה מהשינוי בגובה הריבית במשק. ההשפעה של הצעד תהיה ירידת מחיר אגרת החוב בכ-1%. זה לא ישנה את תשלום הריבית בגובה 5% שנקבל בעוד שנה, אך זה כן ישקף את המחיר הנוכחי של האגרת במידה ונרצה למכור אותה בבורסה לפני פירעונה בעוד שנה.

מי לא שמע על אג"ח קונצרני בשנה האחרונה?

מקורו של המשבר הנוכחי אינו בישראל. הירידות החדות במחירי המניות בבורסה בשנה האחרונה נבעו כתוצאה מאלו שהתרחשו מעבר לים, אולם במקביל, חלה התדרדרות במחירי ניירות הערך באפיק שנפגע בישראל באופן משמעותי יותר בהשוואה לחו"ל - אגרות חוב קונצרניות.

בעיני משקיעים ישראליים, השקעה באגרות חוב שהונפקו על ידי ממשלת ישראל אינה טומנת בחובה סיכון אשראי, שכן תמיד עומדת בפני המדינה האפשרות להדפיס עוד ועוד שקלים על מנת לממן החזר האג"ח. לעומת זאת, באגרות חוב שהונפקו על ידי חברות ישראליות בבורסה כן גלום סיכון אשראי.

בסוף 2002, כאשר הצליח המשק הישראלי לצאת מהמיתון שנגרם כתוצאה מהתנפצות בועת ההיי טק בשילוב פרוץ האינתיפאדה השנייה, הכנסות המסים של מדינת ישראל גדלו באופן דרמטי, ובמקביל, קטנו משמעותית צרכי גיוס האג"ח של המדינה. שערי הריבית במשק ירדו בצורה חדה, ושילובם יחד עם אינפלציה מזערית ושקל מתחזק, הפכו את הכלכלה הישראלית לאטרקטיבית עבור משקיעים.

במקביל, התפתח בישראל שוק המכונה כיום "שוק האשראי החוץ-בנקאי". עד לפני רפורמת בכר ב-2006, מרבית הפעילות של המערכת הפיננסית בישראל רוכזה בעיקר בבנקים המקומיים. בשנים שלאחר המיתון, ניסו הרשויות להקטין את התלות במגזר הבנקאי ולכן הובילו מספר צעדים כדוגמת רפורמת בכר שתיצור אפשרויות נוספות להשקעות ומימון במשק. בנוסף, בעקבות הצטברות גירעונות עתק בשווי מאות מיליארדי שקלים בפנסיוניות התקציביות, שונו כללי המשחק במכשירי ההשקעה באפיק החיסכון לטווח ארוך, כגון קופות גמל וקרנות הפנסיה. אלו חויבו להשקיע את מרבית כספי העמיתים בשוק ההון, ולא באג"ח מובטחות מהמדינה.

השילוב של ריבית נמוכה והרבה כסף פנוי להשקעה בידי הגופים המוסדיים, אותם גופים שתפקידם ניהול כספים, בעיקר של הציבור, הוביל לחיפוש אחר הזדמנויות השקעה שיאפשרו תשואה גבוהה יותר מאלו שניתנו בפיקדונות בנקאיים ובאגרות חוב של ממשלת ישראל.

גל הצמיחה הביא חברות רבות שביקשו לגייס אגרות חוב בבורסה, בשל הריבית הנמוכה יחסית שנדרשו לשלם, וכך ניתן אשראי בצורת אגרות חוב קונצרניות בשווי המוערך בכ-250 מיליארד ₪ במהלך השנים 2004-2007.

כל עוד הצמיחה נמשכה, החברות שילמו את הריבית התקופתית עבור אגרות החוב, וחלקן אף המשיך לגייס עוד אג"ח. פרוץ המשבר הפיננסי מצא את השוק הצעיר לא מוכן, והצפי לעתיד פחות ורוד - ירידת מחירי הנדל"ן וקיטון במכירות, הביא חלק מהחברות שהנפיקו אגרות חוב למצב לא נעים, ולהסתברות ממשית שהן לא יוכלו לעמוד בנטל ההתחייבויות שלקחו על עצמן.

רק ימים יגידו אם הפאניקה שנוצרה בשוק ההון ביטאה בצורה נכונה את הפחד מצונאמי של הודעות חדלות פירעון עתידיות, או שהחשש היה מוגזם, וירידת מחירי אגרות החוב יצרה הזדמנות השקעה שלא תחזור עוד זמן רב.

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.