עוד אופציה נפתחת למשקיעים בת"א
יום שני, 30 במרץ, 2009בבורסה בת"א הושקה השבוע האופציה הראשונה על מניה, כצעד נוסף להרחבת היצע אפשרויות ההשקעה ולשכלולו של שוק ההון המקומי. מה המשמעות של אופציות על מניות וכיצד משקיעים בהן, מהם היתרונות והחסרונות של המכשיר, ולמי הוא מתאים היום?
מגוון מוצרי ההשקעה הזמינים למשקיעים בבורסה המקומית גדל משמעותית בשנים האחרונות. פרט למכשיר ההשקעה המסורתי והוותיק מכולם - קרן נאמנות, שקיים בישראל עוד מלפני קום המדינה, התווסף עולם תעודות הסל בראשית שנת 2000, עם השקת תעודת ה"תאלי 25". בהמשך, הגיעו לאחד העם בשנים האחרונות מכשירים פיננסיים נוספים, דוגמת תעודות פיקדון העוקבות אחר שערי מט"ח, אג"ח להמרה, כתבי אופציה, אג"ח מובנות ואופציות כיסוי.
אחד המכשירים הפיננסיים המוכרים ביותר בישראל הוא אופציות על מדד המעו"ף (ת"א 25). אלו החלו להיסחר בבורסה ב-1993, ומועד פקיעתן לקראת סיום כל חודש מתאפיין בפתיחת מסחר תנודתית מאוד באותו יום. לצידן, קיימות בבורסה הישראלית אופציות על שערי הדולר והאירו, או על מדד הבנקים, אך אלו זוכות לחשיפה ולסחירות נמוכה בהרבה מאופציות המעו"ף.
על פי החלטת הבורסה מלפני מספר חודשים, החל מראשית השבוע הנוכחי יתווספו לבורסה בת"א אופציות על מניות בודדות. החברה שזכתה להיות הראשונה שעל מניותיה יונפקו אופציות היא כימיקלים לישראל, ולאחריה יונפקו אופציות על מניות הבנקים לאומי ופועלים (במהלך אפריל), ועל טבע (בסוף מאי).
לא רק לספקולנטים
לרוב, המונח "אופציה" מעלה קונוטציה שלילית, ונחשב בעיני מרבית האנשים כמכשיר מסוכן מאוד, בעיקר משום שאופציות זוכות לסיקור תקשורתי רק לאחר גילוי פרשה מסעירה בה אדם הפסיד כסף רב עקב שימוש שגוי בהן. אולם בפועל, רכישת אופציה אינה בהכרח צעד ספקולנטי, כפי שיוסבר בהמשך.
ראשית, חשוב להבחין בין שני סוגי האופציות: רכש (אופציית CALL) ומכר (אופציית PUT). אופציית CALL מקנה למחזיק בה את הזכות (אך לא חובה) לרכישת נכס הבסיס במחיר קבוע מראש. מנגד, אופציית PUT מקנה למחזיקיה את הזכות (אך לא חובה) למכירת נכס הבסיס במחיר קבוע מראש. בניסוח פחות פורמלי, אופציות על מניות מקנות זכות לרכישה או מכירה עתידית של אותן מניות בשער שנקבע בעת הנפקת האופציות. לכל אופציה יש תאריך פקיעה מוגדר מראש, שלאחריו פגה זכותו של המחזיק לממשה.
נניח משקיע שמעוניין להשקיע סך של 10,000 שקלים בחברה מסוימת בבורסה, שמחיר מנייתה הוא 100 שקל. במידה שעל המניה נסחרות אופציות, פתוחות בפניו שתי אפשרויות: רכישה ישירה של מניה אחת תמורת תשלום מיידי של מלוא 10,000 השקלים, או רכישת אופציית CALL על המניה לעוד שנה מהיום, במחיר מימוש כמחיר המניה הנוכחי - 100 שקל. בתמורה, יידרש המשקיע לשלם מיידית סך של 800 שקל, שהם 8% מאותם 10,000 שהתכוון להשקיע. את היתרה יוכל להשקיע בהשקעה סולידית, דוגמת מק"מ או קרן כספית, וליהנות מתשואה נוספת על כספו.
בתום שנה, במידה שמחיר המניה יעלה על 100 שקל, מימוש האופציה יאפשר למשקיע לקבל שווי כספי להפרש שבין מחיר המניה ל-100. לדוגמה, אם מחיר המניה יעלה ל-120, המשקיע יקבל לרשותו סך של 2,000 שקל. המשמעות היא, שמשקיע שרכש את המניה ישירות רשם תשואה של 20% על כספו בגין ההשקעה, בעוד שרוכש האופציה הרוויח 2,000 שקל על אותם 800 שהשקיע מראש - תשואה פנומנלית של 250%!
נשמע טוב מדי מכדי להיות אמיתי, נכון? אז כפי שלמדנו היטב במשבר הנוכחי, בשוק ההון אין ארוחות חינם, וכסף ממש לא גדל על עצים או על מסכי הבורסה.
נשאל את השאלה, מה יקרה אם מחיר המניה ייוותר ללא שינוי, או חלילה אף ירד ב-10% בשנה הקרובה? במקרה שמחיר המניה בעוד שנה יהיה דומה למחיר הנוכחי, רוכש המניה יהיה במצב מאוזן - כלומר, לא הרוויח אך גם לא הפסיד בגין ההשקעה. לעומתו, לרוכש האופציה לא יהיה אינטרס לממשה, כי שוויה במימוש הוא 0, ולכן הוא הפסיד את 800 השקלים בגין הפרמיה ששילם - הפסד אלטרנטיבי של 8%. גם אם מחיר המניה יורד, שווי האופציה יורד ל-0 ועמו ההשקעה.
בהנחת ירידה של 10% בשנה הקרובה, רוכש המניה אמנם יראה הפסד של 10% מכספו, אך עדיין מחיר המניה יוכל להתאושש בעתיד ולרשום עבורו רווחים. לעומת זאת באופציות, ברגע שחולף מועד המימוש המשקיע מרוויח, או שכל השקעתו יורדת לטימיון.
ברכישת אופציות חשוב לקחת בחשבון את האפשרות לאובדן מלוא סך ההשקעה, דבר שכמעט בלתי אפשרי בהשקעה ישירה במניות (אלא אם החברה מגיעה לחדלות פירעון). הסיבה לכך הינה יחס המינוף - בדרך כלל אופציה אחת מקנה את הזכות לרכישת 100 מניות, ולעתים אף 1,000. לפיכך, מתאפשר למשקיעים להשקיע סכום פעוט על מנת ליהנות מהזכות לממש את האופציה במידה שההשקעה הייתה מוצלחת. מאידך, בחירה שגויה תוביל בדרך כלל להפסד מלוא סכום ההשקעה.
דרך לגדר את תיק ההשקעות
אחד השימושים הנפוצים באופציות בכלל, ובאופציות על מניות בודדות בפרט, הינו הגנה על תיק ההשקעות. לרוב, השקעה בשוק ההון נובעת מהערכה אופטימית של המשקיע בדבר עתידם של שוקי ההון, כלומר המשקיע מצפה לעליית ערך במחירי הני"ע בהם הוא משקיע. אמנם כיום אנו עדים דווקא לאחת מתקופות השפל הקשות שידעו השווקים הפיננסיים, אך לאורך זמן הנטייה הכללית של שוקי ההון היא כלפי מעלה.
וזה מביא אותנו לסיפורו הדימיוני של ג'ון, סוחר ניירות ערך בסיטיבנק. לאורך שנים נהנה ג'ון ממשכורת בסיס משופרת, כשמדי שנה גם זכה לתגמול כספי גבוה על ביצועיו האישיים, ובגין ביצועי הבנק באופן כללי. בעוד השכר החודשי הוזרם במזומן ישירות לחשבון הבנק שלו, הבונוסים ניתנו לו בצורת מניות של הבנק. ג'ון סבר לתומו שהגאות בשוק ההון תימשך, והבנק ימשיך לשגשג מדי שנה ולהגדיל את רווחיו. וכך, בשל הציפייה שמחיר המניה ימשיך לנסוק, החליט שלא לממש את מניות הבנק שברשותו למזומן. באופן כללי, תיק ההשקעות האישי שלו הורכב בעיקר ממניות סיטי, ומכשירים פיננסיים מתוחכמים שהניבו לו תשואה נאה לאורך זמן.
ואז פרץ לפתע משבר האשראי, שהביא עמו את הצניחה החדה במניות הגופים הפיננסיים בארה"ב. ג'ון נאלץ לראות את מחיר המניה צולל מאזור ה-50 דולר ומעלה אי שם בקיץ 2007, למספר דולרים בודדים בחודשים האחרונים - ירידה של מעל 90% בשווי אותו קיבל כבונוס. חלקכם ודאי תוהים מה הקשר בין הסיפור לאופציות? אז הנה הקשר - אילו ג'ון היה משתמש בהשכלה הפיננסית הרחבה שברשותו לרכישת אופציות PUT על מניית סיטי או מדד הבנקים, במקביל לקבלת התגמול, מצבו כיום היה טוב לאין שיעור.
בתקופת הגאות בהיי-טק לפני כעשור, סבלו עובדים ומנהלים בתעשייה מהתנפצותה של בועת הנאסד"ק. אך גם להם - בדומה לג'ון - הייתה האפשרות למזער חלק ניכר מההפסד שחוו באמצעות רכישת אופציות מכר על מניות החברה שבה עבדו, או אפילו על מדד הנאסד"ק עצמו.
לא רק עובדי חברה ובעלי שליטה יכולים להגן על נכסיהם באמצעות רכישת אופציות. כל אחד מאיתנו יכול לגדר באמצעותן את תיק ההשקעות האישי שלו, כשקיום מסחר באופציות על מניות בודדות מאפשר לנטרל את השפעתה של מניה בודדת על המדד או על תיק ההשקעות.
הבשורה עבור שוק ההון הישראלי
כאמור, בקרוב יחלו להיסחר בבורסה אופציות על מניותיהן של ארבעה מהתאגידים הגדולים בישראל. על כל מניה יונפקו אופציות CALL ו-PUT שלהן ארבעה מועדי מימוש שונים: חודש, חודשיים, שלושה חודשים וחצי שנה. מדובר בטווחים קצרים יחסית בהשוואה למגוון מעבר לים, כאשר לדוגמה בבורסת נאסד"ק ניתן למצוא אופציות דולריות על מניית טבע שמועד מימושן הרחוק ביותר הינו ינואר 2011.
מסיבה זו, לא צפוי שימוש מאסיבי באופציות על מניות בישראל כמכשיר השקעה לטווח ארוך, גם אם באופן עקרוני ניתן לגלגל את האופציה מדי תקופה. זאת, מכיוון שפעולה זו תייקר את העלות למשקיע, ותגדע חלק ניכר מתשואתו.
חשוב להבחין בין אופציות על מניות, לכתבי אופציה (Warrants). בעוד כתבי אופציה קיימים בישראל זה זמן רב, ומקנים לרוכש את הזכות לקנות מניה של חברה מהחברה עצמה בתאריך עתידי כלשהו, הרי שאופציות על מניות אינן מכשיר הון או חוב של החברה עליהן הן מונפקות, והמסחר בהן מתבצע לרוב בין שני צדדים בלתי תלויים בחברה. היתרון של אופציות-על-מניות על פני כתבי אופציה עבור החברות, הוא בכך שמימושן אינו מדלל את חלקם של בעלי המניות הנוכחיים.
לסיכום, הכנסת האפשרות לסחור באופציות על מניות בודדות לאחד העם היא צעד חיובי ומבורך מצד הבורסה. ואולם, אין מדובר בבשורה מרעישה, והמהלך אינו צפוי לגרום להגדלה משמעותית בסחירות ניירות הערך ובנפחי המסחר היומיים בבורסה.
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.
בסופו של דבר, עם כל הכבוד לצעדים הננקטים על ידי הבנקים המרכזיים, המשבר הנוכחי כבר מזמן גלש מעבר למשבר פיננסי, והדביק גם את הכלכלה הריאלית. העדות הטובה ביותר לכך היא העלייה החדה במספר המפוטרים בארץ ובחו"ל.
מה שכן, אלמלא הניסיונות להבראת הכלכלה, סביר להניח שהמצב היה גרוע בהרבה. במאמר שכתבתי בגלובס לפני שבועיים - 
אם סברתם שהגאות במחירים ביפן הייתה מנת חלקם של משקיעים במניות מקומיות בלבד, ודאי תופתעו מהנתון הבא: עלותו של מ"ר בודד ברובע גינזה היוקרתי בטוקיו עמדה על לא פחות ממיליון דולר ב-1989(!), כשגם באזורים אחרים בבירה נשקו מחירי הנדל"ן לרמה הזו. על מנת להמחיש את עוצמתה של בועת הנדל"ן, נציין שבשנת 2004 עלה 1 מ"ר במרכז טוקיו פחות מ-1% ממחירו 15 שנים קודם לכן. גם במחירי הדיור למגורים בעיר חל פיחות מדהים, בשיעור ממוצע של יותר מ-90%. ועדיין, למרבה הפלא המחירים בטוקיו כיום הינם מהגבוהים בעולם.
ההידרדרות בכלכלה היפנית הוציאה כספים רבים מחוץ למדינה, פיחתה את המטבע המקומי ופגעה ביתרון הטכנולוגי של יצרניות רבות. בזמן שהיצוא היפני קיבל מכה כואבת, רמת החיסכון הגבוהה בקרב הציבור המקומי תרמה להעמקת המשבר, בשל צריכה נמוכה והעדפת הצרכנים לאגירת מזומנים או השקעה בזהב ובאיגרות חוב של ממשלות יפן וארה"ב, מחשש לקריסת בנקים מקומיים.
שנות ה-90 מכונות אצל היפנים "העשור האבוד", בעיקר משום שכלכלתם כשלה מלחזור למסלול צמיחה עקבי. התהליך הדפלציוני הכתיב ירידה מתמשכת במחירים במשק, והחוסך היפני ראה לנכון להשקיע את כספו בנכסים נזילים, ובעיקר בפיקדונות בנקאיים ואג"ח ממשלתיות לזמן קצר. גם הבנקים לא מצאו חלופות השקעה ראויות, ולעתים קרובות שמרו את כספיהם הנזילים בכספת, במקום לתת אשראי. עסקאות Carry Trade שנבעו מהריבית הנמוכה ביפן, אפשרו לבנקים תשואה נאה בגין הלוואותיהם. ובנוסף, ככל שהתגברו עסקאות אלו, של נטילת הלוואה במטבע עם ריבית נמוכה והשקעה במטבע עם ריבית גבוהה, הין היפני פוחת, ודבר זה הקל על היצואנים והצליח להניע במעט את המשק המדוכא.
הכרזתו של יו"ר הפד על כוונת הממשל שלא להלאים את הבנקים, פורשה באופן מוטעה בכותרות רבות שהתפרסמו במהלך אותו יום במדיה הכלכלית. ברננקי הגדיר את משמעותה של הלאמה לטעמו בהשתלטות על הבנקים, מחיקת ערך מניותיהם של בעלי המניות והפקדת הניהול השוטף שלהם בידי הממשל. ואם מסכימים להגדרה של הנגיד בנוגע להלאמה, הרי שבאמת קשה לראות את ארה"ב - כנושאת דגל הקפיטליזם - מבצעת פעולה שכזו, המתאימה יותר למדינות כדוגמת ונצואלה בראשות 
קשה מאוד לראות כיום פתרון שיוציא את הבנקים האמריקאיים מהבוץ, ולא יכלול את הלאמתם במודל זה או אחר. בריטניה ואירלנד כבר בחרו בפתרון זה. מה הן עשו? נתחיל באירלנד, שרק לפני זמן לא רב הייתה כלכלה בעלת קצב צמיחה מרשים, ודוגמה להתנהלות כלכלית נכונה. בחודש שעבר הולאמו שני הבנקים הגדולים במדינה, אחרי שהשלישי בגודלו הולאם זמן קצר לפני כן. בכך, לקחה על עצמה ממשלת אירלנד אחריות מלאה למערכת הפיננסית במדינה. אם בתקופה שלפני ההלאמה עוד ניסו הרשויות להזרים הון, הרי שבסופו של דבר הן נאלצו להיכנס פנימה.
עוד סיבה מרכזית להעריך שמחזיקי אג"ח של הגופים הפיננסיים בארה"ב לא יינזקו, ניתן למצוא במסר של 
את הבתים שבעליהם הפסיקו את תשלום המשכנתא החודשי בגינם, העמידו הבנקים למכירה על מנת להשיב לעצמם חלק מההלוואה המקורית אך בשל ירידת מחירי הדיור הם נאלצו להסתפק בסכום נמוך יותר. כך החל סחרור שבו הבנקים רושמים הפסדים בגלל המשכנתאות האבודות, וגורמים לצמצום משמעותי בהיקף המשכנתאות החדשות. בו בזמן יותר ויותר בתים עוקלו ונמכרו במחיר נמוך, הן משום החשש לרכוש 
