המיתון - אין לאן לברוח
יניב קוניס
אני לא חושב שאפתיע מישהו אם אומר בריש גלי שתמונת המצב הכלכלית אינה מזהירה. אני מטבעי אופטימיסט ולכן אני משוכנע שעל אף עוצמתו, המשבר הנוכחי הוא בר חלוף. יחד עם זאת, מדובר באחד המשברים הכלכליים העמוקים ביותר שידעה האנושות בעידן המודרני. משבר שאולי מתחיל להידמות לשפל הגדול של שנות ה-30 שכולם מדברים עליו. השוני הוא שבמשבר דאז, העולם היה פחות גלובלי מעכשיו, וקצב האירועים בו היה איטי בהרבה מימינו. אי אפשר להתווכח עם התוצאות הקשות של אותו שפל נוראי - עשרות מיליוני אנשים מחוסרי דיור ועבודה, וחלק לא מבוטל שאף הגיע לחרפת רעב. רק לאחר יותר מעשור וחצי, סיומה של מלחמת העולם השנייה הצליח להביא קצת גאולה לעולם.
אף אחד לא רוצה לחזור לשפל הגדול
קשה מאוד לראות את העולם שלנו מתדרדר באופן דומה למצבו אז, אבל ראשית כל, חייבים לזכור שאנו רק בעיצומו של המשבר ולכן בנקודת הזמן הנוכחית לא ניתן לדעת עד כמה עמוקה התהום שאליה נתדרדר. נוכל לשפוט זאת רק בדיעבד. הסיבה המרכזית שבזכותה כנראה לא נגיע למימדי האסון של המאה הקודמת היא המאמצים והפעולות הבלתי נתפסות שמבצעות ממשלות ברחבי העולם, ובראשן הממשל האמריקאי; כמויות כסף שלא יאמנו (כבר הפסקתי לספור אחרי שני טריליון הדולר הראשונים…) מוזרמות / נשפכות / מוצנחות - תקראו לזה איך שאתם רוצים - הכל על מנת שהמראות הנוראים של 1929 וצפונה לא יחזרו שוב.
משברים כלכליים לא צפויים להיעלם מהנוף שלנו
רבים רואים במשבר משכנתאות הסאב פריים בארה"ב, שמוסבר בפוסט מי אמר אשראי ולא קיבל?, כגורם העיקרי למשבר הנוכחי, אבל כמו שרצח הקיסר האוסטרי ב-1914 היה העילה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, כך צריך להתייחס לסאב פריים רק כטריגר לראשית המשבר הפיננסי. ייתכן שלולא משבר הסאב פריים לא היינו מגיעים למצב הנוכחי, אבל יותר סבירה ההנחה שגם בלעדיו לא ניתן היה למנוע את המשבר.
מדוע משברים כלכליים הם בלתי נמענים? למה אי אפשר לחיות בעולם בלעדיהם? אפשר, אבל איני משוכנע שתבחרו לחיות בו. כפי שכבר כתבתי בעבר, כלכלה מושתתת על שני יסודות עיקריים: חיסכון וצריכה. אם ברצוננו לצרוך אנו חייבים לחסוך על מנת לשלם עבור הצריכה. אין דרך אחרת - אתם בטח מכירים את הביטוי "אי אפשר לאכול את העוגה וגם להשאירה שלמה". מה שכן - ניתן לצרוך מבלי לחסוך בהנחה שמישהו אחר חוסך עבורכם. זה בדיוק מה שקרה באמריקה. מאז סיום המלחמה הקרה, ארה"ב נמצאת בעידן שבו היא נהנית ממעמדה כמעצמת-על יחידה בעולם.
ברגע שהוסר האיום הקיומי מכיוונה של ברה"מ לשעבר, התפנו אזרחי ארה"ב למשימה החשובה בחיים - לחיות ולא רק לשרוד. תרבות השפע באמריקה לא ידעה שובע במהלך 2 העשורים האחרונים. אמריקאי ממוצע חי הרבה מעבר להכנסתו בפרט ויכולתו הכלכלית בכלל: בית צמוד קרקע, ג'יפ ו/או מכונית ספורט, גאדג'טים לכל דכפין ועוד. את מוצרי הצריכה רכשו במחיר נמוך הודות לגלובליזציה ולסחר בינלאומי שהעביר את הייצור לעולם השלישי - בעיקר לסין. כאשר משלמים לבני נוער במלזיה דולר ליום ואף פחות, גם אחרי הובלה ותיווך, מחיר של נעליים/ג'ינסים/חולצות עדיין אטרקטיבי מאוד לרבים.
צריכה ללא מעצורים
אמנם אוכלוסיית ארה"ב מונה קצת יותר מ-300 מיליון בני אדם מתוך כ-6.7 מיליארד אנשים ברחבי תבל - 4.5% בלבד, אבל היא צורכת רבע מהאנרגיה העולמית, ובכלל, צריכתו של האמריקאי הממוצע הינה גבוהה פי 14 מונים מזו הנהוגה במדינות עניות.
אם האזרח האמריקאי הממוצע נהנה מעולם של כל טוב מיהו זה שחוסך עבורו? מי מממן את כל החגיגה הזו? תופתעו לשמוע כי את מרביתה משלם האזרח האסייתי הממוצע - שוב בעיקר הסינים. אותם דולרים אמריקאים שנכנסו לסין כתוצאה ממכירת מיטב תוצרתה לתושבי ארה"ב, חלקם חזרו לאותה אמריקה בצורת השקעה באגרות החוב של ממשלת ארה"ב, כחלק ממדיניות מכוונת של הממשל הסיני, שקצרה היריעה מלהרחיב עליה בשלב זה.
במשך שנים זה היה משחק שהשביע את רצונם של מרבית הצדדים - מדינות העולם השלישי, או בעגה יותר מקובלת - שווקים מתפתחים, ייצרו ומכרו תוצרת למערב, וכך הצליחו להתפתח ולצמוח בקצבים נאים. מנגד, בארה"ב, קנדה, אירופה, יפן, אוסטרליה וגם בישראל, רמת החיים עלתה כתוצאה ממגוון רחב יותר של מוצרים ושירותים שרכשנו במחירים זולים יחסית. בכל זאת, קשה להגיד לא לחיים הטובים.
כל עוד הייתה צמיחה כלכלית נאה שלוותה בגידול מתמיד של ערך הנכסים, כדוגמת מחירי הבתים, יכלו אנשים ללוות עוד ועוד כספים על מנת לצרוך מוצרים ושירותים רבים יותר ולרכוש לעצמם בית גדול יותר. תמורת ההלוואות הם שיעבדו נכסים שברשותם, בעיקר את ביתם ורכבם. כנראה שהמסיבה עברה את גבול הטעם הטוב וחובם של האמריקאים - גם של הממשל וגם של האזרח הממוצע תפח והגיע למימדים בלתי נתפסים.
ולפעמים, החגיגה נגמרת…
בקיץ 2006 החלו לרדת לראשונה מחירי הנדל"ן בארה"ב, ובזה אחר זה בנקים התחילו לעכב ואף לעצור מתן אשראי מאחר והם חששו, ובצדק, שמא המשכנתאות שהלוו ירדו לטמיון - אם שוויו של בית עומד על 100 ולצורך רכישתו נלקחה הלוואה בגובה זהה, ברגע שמחיר הבית יורד - הלווה חייב לבנק יותר ממה שהנכס שלו שווה, ואז כלל לא משתלם לו להחזיר את ההלוואה.
באותה תקופה חשבו שמדובר רק בבעיה נקודתית ומקומית, ירידת מחירי נדל"ן באזורי ביקוש שהתחממו יתר על המידה - קליפורניה, לאס וגאס ופלורידה. כשנכנסנו ל-2008 המשבר החל לצבור תאוצה ולהדביק אזורים אחרים בארה"ב באותה בעיה. עוד ועוד אנשים הפסיקו לשלם את תשלומי המשכנתא ובנקים החלו לעקל בתיהם - בועת הנדל"ן התנפצה ומגדל הקלפים החל להתמוטט.
מכאן הדרך למשבר אשראי עולמי הייתה מהירה מאוד, הן בכמות והן בקצב הארועים: מרץ 2008 - קריסת בנק ההשקעות בר סטרנס, ספטמבר 2008 השחור - ענקיות המשכנתאות האמריקאיות פאני מיי ופרדי מאק, שחלשו על מחצית משוק המשכנתאות בארה"ב - 5-6 טריליון דולר! הולאמו, גם תאגיד הביטוח הגדול בעולם לשעבר AIG, ולמי שזה לא הספיק - קריסתו של אחד מסמלי וול סטריט - מגזר הבנקאות להשקעות; ליהמן ברדרס שבק חיים, מריל לינץ' נרכש ע"י בנק אוף אמריקה והשניים שנותרו - גולדמן זאקס ומורגן סטנלי - נאלצו לזנוח את תחום הפעילות ולעבור לבנק מסחרי.
חשבתם שזהו, ממש לא. מאז גם סיטי - קבוצת הבנקאות הגדולה בעולם בעבר הולאמה חלקית ע"י הממשל, מגזר הרכב האמריקאי גוסס, בנקים מקומיים קורסים בזה אחר זה, וכעת כבר מדברים בגלוי על הלאמתה של המערכת הפיננסית בארה"ב.
אפשר גם להזכיר את ההתרחשויות מחוץ לארה"ב: קריסתה המוחלטת של איסלנד, הצלת בנקים ברחבי אירופה, הלאמת המערכת הפיננסית בבריטניה, וגם בישראל, יש לנו משבר לא פשוט בתחום אגרות החוב הקונצרניות.
כמו שאתם מבינים, קשה מאוד לעקוב אחר ארועים כל כך רבים, וסביר להניח שצפויות לנו עוד מספר הפתעות לא נעימות בהמשך.
ליהמן ברדרס - אחד מסמלי וול סטריט בעבר
כיצד מגיע המיתון עד אלינו?
שימו לב לשינויים סביבכם: יש פחות מבקרים בקניונים (אפילו בעזריאלי) ובמרכזי הבילוי, חלק מהמסעדות נסגרות, ובטח שמעתם על פיטורים והפחתות שכר רוחביות שנוקטים ארגונים. אין לאן לברוח מהמיתון! הוא חי ונושם בכל מקום בעולם כיום. איך זה מגיע מוול סטריט ועד אלינו? בהתחלה שמענו על פיטורים בחברות הפיננסים שנפגעו מיידית מהמשבר (הבורסה צונחת - פחות רווחים ובונוסים). אותם עובדים שאיבדו את עבודתם כבר לא הולכים לארוחת צהריים במסעדות בניו יורק ובלונדון. גם יש להם פחות חשק לצאת לבלות בברים ובתי קפה. גם אלו שנותרו מעדיפים להביא אוכל מהבית. עכשיו גם הפרנסה של ענף הבילוי והמסעדנות נפגעת מהמשבר. עובדים לא צריכים יותר חליפות מהודרות וגם צורכים פחות בגדי יציאה - באסה לחנויות אופנה וביגוד. הארגונים מוציאות פחות כסף על מוניות, פרסום וחברות ייעוץ.
תהליך צמצום הפעילות רק מאיץ את עוצמת ההאטה בכלכלה. מפעלי ייצור של רכבים, ריהוט ואפילו צעצועים רואים את הירידה במכירות בחברות ומחליטים להקטין את פעילותם - התוצאה היא שליחת עובדים הביתה. בסופו של דבר, כל המשק מצמצם פעילות וזה גורם לכלכלה להתכווץ. המשמעות עבורנו - רמת החיים שלנו נפגעת ואנו נאלצים להסתפק בפחות ממה שהיה לנו קודם.
עתה נותר לענות על השאלה הבלתי נמנעת: מתי יסתיים המיתון?
תשובתי לכך היא פשוטה - אין לי מושג… חז"ל נהגו לומר "הנבואה ניתנה לשוטים". אז כל עוד לא תיתקלו באחד כזה כנראה שלא תקבלו תשובה נכונה…
שאלה נוספת שעשויה לעלות היא האם עדיף היה לחיות חיים צנועים יותר וכך להימנע מהמצב שאליו הגענו עכשיו? בדיעבד אולי התשובה לכך היא חיובית, אבל חישבו האם באמת נוכל להעריך את העלייה ברמת החיים שלנו, אם לא נחווה מדי פעם גם תקופות פחות נעימות?
מי שצפה בסרט Vanilla Sky ודאי זוכר את המשפט "The sweet is never as sweet without the sour". אני לא יודע מה איתכם אבל אישית אני מעדיף חיים שמשלבים מתוק וקצת מריר מדי פעם על פני חיים חסרי טעם.
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.
תגים: הצרכן האמריקאי, השפעות מיתון על הכלכלה, מיתון, משבר כלכלי, צריכה מוגזמת, שפל כלכלי