ארכיון פוסטים מהחודש "אוקטובר, 2008"

לאחוז את הגמל משני קצותיו

יום שני, 27 באוקטובר, 2008

יניב קוניס

בתקופה סוערת כפי שאנו חווים כעת, אנשים נוטים לשכוח כי מכשירי החיסכון הפנסיוני נועדו להוות המשענת הכלכלית לאדם בימי זקנתו, ומושכים מהם את כספם בבהלה. כיצד ניתן להמשיך ליהנות מהטבות המס הייחודיות באפיקי החיסכון הפנסיוני, במקביל להגנה על החיסכון לטווח ארוך בימי משבר?

עובדה ידועה היא שלאורך זמן שוק ההון הוא הדרך הטובה להשגת תשואות על פני זמן לכספי החיסכון. קיימות תקופות בדומה לנוכחית, בהן שוק ההון נוטה להיות תנודתי וסוער באופן מהותי מהרגיל, ובתקופות אלו חוזרות ונשנות נבואות זעם בדבר עתיד העולם, וחדשות לבקרים מוצגות ירידות השערים שחווים שוקי המניות בכל מדיה אפשרית. האמירות והתמונות הקודרות זורעות אימה ופחדים בקרב הציבור הרחב, וברוב המקרים מקצינות את המצב בפועל.

כיום, גדל מספר העמיתים אשר חוששים מכותרות העיתונים אודות הירידות בבורסות העולם בתקופה האחרונה, ומושכים במהירות את כספי קופות גמל וקרנות השתלמות הנזילים על מנת "להחזיק את הכסף ביד". כספים אלו נחסכו במשך עשרות שנים לצורך שימוש בעת הפרישה או כחיסכון לטווח ארוך, ומאחר שחשיבותו של החיסכון הפנסיוני לעתידנו הוא כה משמעותי והרה גורל, מומלץ בהחלט לשקול היטב ולהבין לעומק את ההשלכות לפני ביצוע פעולה באפיק זה.

ההפקדות עד סוף 2007 - הוניות לנצח!

מטרת קופת גמל לתגמולים היא השקעה לטווח ארוך, שנועדה לצבירת כספים שניתן יהיה למשוך בעת הפרישה לגמלאות. מדינת ישראל רואה חשיבות רבה בחיסכון פנסיוני לטווח ארוך, ולכן קופות הגמל נהנות מהטבות מס ייחודיות לחוסך, בין אם הוא שכיר או עצמאי. הטבות אלה אינן קיימות באפיקי השקעה אחרים, דוגמת תוכניות חיסכון או פיקדונות.

משיכות הכספים מאפיק החיסכון הפנסיוני נובעות משתי סיבות מרכזיות: המצב הנוכחי בשווקים הפיננסיים והחקיקה האחרונה בתחום הגמל. חוסר הבנת התיקון שבוצע ותחושת הפחד ממשמעותו, בתוספת הירידות בשוקי המניות, הובילו לביצוע טעויות מצד עמיתים ומשיכות כספים נזילים מקופות הגמל.

ראשית, הבהרה חשובה: כל הכספים, ללא יוצא מן הכלל, שהופקדו או נצברו עד לתאריך 31 בדצמבר 2007, הינם הוניים לנצח! כלומר, מרגע הפיכתה של קופת הגמל לבת נזילות - לאחר 15 שנים לפי התקנות הישנות, ובגיל פרישה על פי החדשות - זכאי העמית למשוך מתוך הקופה סכומים חד פעמיים עד גובה צבירתו. ואם הוא חפץ בכך - אף את מלוא קופת הגמל, במשיכה בודדת.

תיקון 3 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) שינה את ייעודן של קופות הגמל בעלות הפקדות שוטפות לקופות על בסיס קצבה במקום הון. התיקון יצר רובד ראשון של 3,850 שקל בחודש שייעודו קצבה חודשית בעת הפרישה, כשיתר הכספים יוכלו להימשך כסכום הוני חד פעמי. כלומר, הכספים שנצברו לזכות העמית עד לתום 2007 מאפשרים משיכת סכום הוני בעת הפרישה, והכספים שהופקדו מראשית 2008 ישולמו כקצבה. מאחר שחלק לא מבוטל מהעמיתים מחזיקים במקביל גם קרן פנסיה או ביטוח מנהלים, קיים סיכוי רב שגם הכספים המופקדים לאחר כניסת התיקון לתוקף ימשיכו להיות הוניים כבעבר.

הרפורמה בתחום הגמל הפילה על כתפי העמיתים את האחריות על החיסכון הפנסיוני. הא-סימטריה באינפורמציה והתמורות התכופות בתקנות ובחוקים, גורמים לבלבול בקרב העמיתים ומביאים אותם לרוקן את עתודותיהם הפנסיוניות ולפגוע בעתידם. חשוב לציין כי חלק לא מבוטל מהעמיתים שמשכו כספים מקופת הגמל, שנועדו להוות את המשענת הכלכלית שלהם בעת זקנה, הוציאו אותם על שיפוץ בבית, מימון חתונת הבת, עזרה במשכנתא לבן או החלפת רכב. כך, תוך פרק זמן קצר התפוגגו להם כספי החיסכון הפנסיוני היקרים מפז והפטורים ממס.

טעויות אלו נובעות מחוסר ידע והסברה מעטה בתחום הגמל. אין שום סיבה כלכלית לוותר על הטבות מיסוי שנצברו בעמל של שנים, ובהחלטה חפוזה להעבירן אל מחוץ למעטפת החיסכון הפנסיוני, בפעולה בלתי הפיכה. רבים שוגים וחושבים כי ניתן להוציא את הכספים לפיקדון, וברגע שישתפר המצב בשוק להחזיר לקופת הגמל ולהמשיך ליהנות מהטבות המיסוי. אולם, בשונה מקרן נאמנות, משיכת כספים מקופת הגמל והפקדתם מחדש מאוחר יותר משנה את מהות הכספים מחיסכון הוני (חד פעמי) לקצבה חודשית, על פי השינויים שנכנסו לתוקף בתחילת 2008.

יתרון נוסף הקיים בחלק מקופות הגמל הוא ביטוח חיים מוזל לעמיתי הקופה. ברגע שהעמית מושך את הכספים מהקופה, הביטוח מבוטל, ועבור עמיתים מבוגרים או חולים שנדרשים לשלם ביוקר עבור ביטוח חיים, זו יכולה להיות הטבה משמעותית.

אפשרות נוספת שאינה זוכה למודעות בקרב הציבור הרחב, היא נטילת הלוואה מהקופה. עמית שמעוניין לבצע שיפוץ בביתו או לממן לנכדו טיול בר-מצווה לארה"ב, זכאי לנטילת הלוואה בגובה של עד 50% מיתרת כספו בקופת הגמל, בתנאים מועדפים.

היתרונות המשתלמים של ההשתלמות

קרן השתלמות הינה מכשיר השקעה לשכירים ועצמאיים, שייעודה המקורי היה מימון השתלמויות למורים ואנשי אקדמיה, אך בפועל משמשת כיום כאפיק חיסכון לטווח בינוני-קצר לציבור הרחב. מדובר במכשיר היחיד שייעודו אינו לגיל פרישה ושנהנה מהטבות מיסוי, בניגוד לשאר מכשירי ההשקעה השונים דוגמת פיקדונות, ניירות ערך, קרנות נאמנות ותוכניות חיסכון, החייבות במס. כיום, זהו החיסכון ההוני האחרון שנותר במדינת ישראל שנהנה מהטבות מס.

אחד היתרונות של קרן ההשתלמות הוא העובדה כי המכשיר מאפשר צבירת הון משמעותי ביחס למשכורת, וזאת בתקופה של מספר שנים. בשונה מאפיק החיסכון הפנסיוני, שבו העמית זכאי לקבלת קצבה חודשית או עומד בפניו סכום הוני נזיל, קרן ההשתלמות מאפשרת שימוש בכספים למטרות שונות כבר לאחר שש שנות ותק בלבד. יש להדגיש כי משיכת כספים מקרן ההשתלמות, ולו חלקית ביותר, מונעת הפקדות חדשות ומבטלת את הוותק שנצבר לעמית בהפקדות עתידיות, כאשר ההפקדות החדשות יהיו נזילות רק כעבור שש שנים נוספות.

קרן ההשתלמות פטורה מתשלום מס בגין רווחיה. גם כאשר הקרן נזילה וניתנת למשיכה, הרווחים בגין הקרן ממשיכים להיות פטורים ממס. לפיכך, השארת הכספים בקרן מאפשרת ליהנות מפטור ממס בגובה 20% בגין רווחי הון, אפשרות שאינה קיימת במכשירים פיננסיים אחרים הנהוגים לחיסכון לטווח קצר.

יתרון מס נוסף הקיים בקרן ההשתלמות נוגע להפקדות שמעל לתקרת ההפקדה המוטבת אשר חייבות במס על הרווחים הריאליים. בקרן ההשתלמות, תשלום המס מתבצע רק בעת משיכת הכספים מהקרן, כך שכל עוד הכספים נמצאים בקרן ולא נמשכים - אין תשלום מס. גם בקרנות נאמנות ותעודות סל קיים מנגנון של דחיית מס עד למועד המימוש, אך בקרן השתלמות קיים גם יתרון משמעותי המאפשר לעבור ממסלול השקעות אחד למשנהו, מבלי לשלם מס על הרווח שנצבר.

כל חוסך והמסלול המתאים לו

המסלולים השונים בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות מחולקים באופן גס לחמישה: כללי, אג"ח, מניות, מט"ח ומסלול טווח קצר. המסלול הנפוץ מכולם הינו הכללי, בו קיימת גמישות המאפשרת למנהלי ההשקעות לבחור את האפיקים והנכסים שלטעמם יניבו את התשואה הטובה ביותר. עמיתים המעוניינים להתמקד באפיק השקעה ספציפי, יכולים לייעד את השקעות הקופה שלהם לאגרות חוב, מניות או להשקעות צמודות למט"ח. מסלולים אלו מחייבים את מנהל ההשקעות בהקצאה של לפחות מחצית מנכסי הקרן באפיק הרצוי.

ראוי לציין כי כיום יש גם מסלולים בעלי התמחות פרטנית עוד יותר, כגון מסלול אג"ח שקלי או אג"ח צמוד למדד. המסלול החמישי הוא מסלול השקעה לטווח קצר, בו מושקעים כל כספי העמיתים באגרות חוב בעלי מח"מ (משך חיים ממוצע) הנמוך משנה, ואין בקופה חשיפה מנייתית כלל. מטרתו של מסלול זה היא לאפשר לעמיתים השקעה בקופה סולידית שלא תושפע משוק המניות, ובנוסף תהא בעלת חשיפה נמוכה לתנודות באג"ח.

עבור עמיתים רבים שאינם מסוגלים לשאת את התנודתיות של שוק המניות, מסלולי קופות גמל וקרנות השתלמות מוטי אג"ח, או אף ללא מניות כלל, מציעים אלטרנטיבה סולידית לחסכונותיהם. מסלולים אלו מאפשרים לעמית ליהנות משני העולמות יחד - גם פטור ממס רווחי הון וגם הימנעות מחשיפה לשוק המניות. במקום למשוך מקופת הגמל, להשקיע בפיקדון או במק"מ ולשלם מס בגין הריביות המתקבלות, כיום יש לעמית במרבית קופות הגמל וקרנות ההשתלמות אפשרות להעביר את הכספים למסלול סולידי. המעבר בין המסלולים אינו מהווה משיכה על פי חוק, ולפיכך לא פוגע כלל בוותק ובזכויותיו של העמית.

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.

מה למדנו מ-1929?

יום שני, 6 באוקטובר, 2008

יניב קוניס

האם הנגיד האמריקני ברננקי, אשר טען כי השפל הגדול לא יחזור עוד לעולם, הפנים את לקחי המשבר של שנת 1929? האם פעולות הפד והממשל במשבר הנוכחי יחזירו נזילות לשווקים, ישיבו את אמון המשקיעים ויביאו ליצירת הזדמנויות השקעה חדשות בקרוב, או שנזדקק למלחמת עולם כדי לחזור למסלול של צמיחה?

פרופ' בן שלום ברננקי, נגיד הבנק הפדרלי האמריקאי, נחשב לאחד מטובי המומחים בחקר השפל הכלכלי הגדול שפקד את ארה"ב בשנות ה-30 של המאה הקודמת. לפני שש שנים, ביום הולדתו ה-90 של מילטון פרידמן, אף התבטא ברננקי בבדיחות הדעת, ואמר "הרשו לי לנצל מעט את מעמדי כנציג רשמי של הבנק המרכזי של ארה"ב, ולומר למילטון: בנוגע לשפל הגדול - אתה צודק, אנחנו אשמים בו. אנחנו נורא מצטערים על כך. אבל הודות לך - זה לא יקרה שוב!".

מאז אותה התבטאות חלפו מספר שנים, שבסופן השתנתה לחלוטין מגמת השווקים הפיננסיים, וכעת זימן לו הגורל הזדמנות נדירה לעמוד בהבטחתו.

1921-1929: זינוק של 500% בשוק המניות

תום מלחמת העולם הראשונה, מלחמה שהאומה האמריקאית ניזוקה בה פחות מהיתר, הביא לתחילתה של תקופת תור הזהב בארה"ב. ביטויי הפריחה והשפע הכלכלי ניכרו היטב, אמריקאים רבים רכשו מכוניות פורד שסימלו עבורם שפע ועושר, ובנקים העניקו אשראי ליזמים ואזרחים מבלי לבחון את יכולת ההחזר. התפתחה תופעה חדשה של רצון לרווח כספי מהיר והערצה בלתי נלאית לעשירים. הבורסה לניירות ערך בניו-יורק הפכה למרכז סחר פיננסי שבו אזרחים רבים השקיעו במניות את כספם האישי וכספים שלוו, מתוך שאיפה ליהנות מרווחים מהירים. בתאריך ה-24 באוגוסט 1921 עמד מדד הדאו ג'ונס על 63.9 נקודות, וב-3 בספטמבר 1929 כבר היה גבוה פי 6, ברמה של 381.17 נקודות.

המדיניות הממשלתית הונחתה על ידי שני עקרונות מרכזיים: הקטנת מעורבות ומשקל הממשל בכלכלה והפחתת מסים, בעיקר למעמד הגבוה, על מנת שהמגזר העסקי ובראשו בעלי ההון יתנו את הטון הכלכלי ויובילו את המשק האמריקאי לצמיחה מהירה.

הבנק הפדרלי בארה"ב כונן בשנת 1913, כשהיעד העיקרי שנקבע לו היה חיזוק מערכת הבנקאות והזרמת כספים לבנקים ומהם לתעשייה ולחקלאות, בריבית נמוכה יחסית. מדיניות הבנק הפדרלי התבטאה במיוחד בהזרמת אשראי זול במשברים הקלים שהתרחשו לאורך שנות ה-20, עם הפחתה ניכרת של הבטוחות הנדרשות להלוואות לבנקים, ולהלוואות למדינות מעבר לים.

כבר בראשית 1928 הבינו בבנק הפדרלי כי המשך הזרמת הכספים בהיקף הולך וגדל לא יצליח למנוע משבר לאורך זמן, והבנק החל לנקוט מדיניות פסיבית ונמנע מהרחבה יזומה של אשראי. בשלהי שנה זו החל הבנק בפעולה זהירה ואיטית של צמצום האשראי. משמעות שינויים אלו בפעולת הבנק הייתה התרחשות בלתי נמנעת של משבר בתוך כשנה.

ב-24 באוקטובר 1929, לאחר תקופה ארוכה של עליות שערים בוול סטריט, התנפצה הבועה והציבור המבוהל החל למכור מניות בהיסטריה. 13 מיליון מניות נמכרו במהלך אותו היום, כאשר אנשים ניסו נואשות להיפטר ממניותיהם לפני שיהפכו לחסרות ערך. במהלך הימים הבאים נמכרו עוד 30 מיליון מניות, ובתוך חודש איבדו מחירי המניות בממוצע יותר מ-40% מערכיהם, כשהם הופכים מיליוני משקיעים לחסרי כל.

הבנקים, שהלוו כספים רבים למימון רכישת מניות, מצאו עצמם בחובות כבדים משום שהחייבים לא יכלו להחזיר את ההלוואות שלקחו, מה שהוביל בנקים רבים לפשיטת רגל. מיליוני אנשים איבדו את חסכונותיהם, עסקים נסגרו ומיליוני אנשים נוספים הפכו למחוסרי עבודה ופרנסה.

במהלך שלוש השנים הבאות נמשכו הירידות בוול סטריט, וביולי 1932 הגיע הדאו ג'ונס לשפל של 41.22 נקודות - 89% פחות משיאו. הקריסה החמירה דרמטית את המצב הכלכלי הרעוע גם כך, והיוותה תרומה משמעותית ל"שפל הגדול", שהסתיים מעשית רק בתום מלחמת העולם השנייה.

2001-2007: נדל"ן לכולם בזול!

אסון התאומים, שאירע ב-11 בספטמבר 2001, העמיק עוד יותר את המיתון שבו הייתה שרויה ארה"ב לאחר התפוצצות בועת ההיי-טק. בצעד חסר תקדים החל הפד האמריקאי להוריד את ריבית הבסיס עד לשיעורה הנמוך בהיסטוריה - 1%. ביסוס ריבית ריאלית אפסית בשנים האחרונות הביא אמריקאים רבים לצרוך את מלוא הכנסתם ומעבר לכך. במקביל, התמריץ של חברות הפיננסים בוול סטריט להשיג תשואה גבוהה ככל הניתן על ההון, הניע אותן ליצירת מכשירים פיננסיים מורכבים ומתוחכמים לשוק הנדל"ן האמריקאי.

באופן פשטני, ניתן להמחיש את פעילות תעשיית המשכנתאות באופן הבא: משפחה החליטה לרכוש בית חדש, פנתה לסוכן משכנתאות שארגן עבורה הלוואה בגובה 95% משווי הבית לתקופה של 30 שנה בריבית נמוכה (שנבעה מהריבית במשק). סוכן המשכנתאות קיבל אישור להלוואה, והעבירה לבנק למשכנתאות. באופן דומה, נטלו אלפי אזרחים אמריקאים משכנתאות שאותן קיבץ הבנק למשכנתאות, ומכר כתיק הלוואות לבנק השקעות בוול סטריט. מכירת זרמי המזומנים של נוטלי המשכנתאות הכניסה הון חדש לבנק למשכנתאות, שאיפשר מתן הלוואות נוספות. בנק ההשקעות, כדוגמת ליהמן ברדרס, הנפיק את תיק ההלוואות בצורת אגרות חוב מגובות במשכנתאות, (MBS (Mortgage Backed Securities, ואת מרביתו מכר לקרנות פנסיה, גידור, בנקים ומשקיעים נוספים ברחבי העולם.

בתקופות צמיחה, תהליך זה פועל לטובת הכלל, שכן שיעור הריבית ללווי המשכנתאות נעשה זול יותר, מגזר הפיננסים נהנה מהגאות בפעילות העסקית והמשקיעים זוכים לתשואה גבוהה יותר על כספם, בהשוואה לחלופות אחרות כגון אגרות חוב ממשלתיות. ייתכן שלו הייתה מתבצעת בדיקה נאותה לגבי איתנותם הפיננסית של נוטלי המשכנתאות, התהליך היה ממשיך להתקיים גם כיום והשווקים הפיננסיים לא היו נופלים לתהום.

הנדבך החסר שבסופו של דבר הפיל את מגדל הקלפים הוא הסאב-פריים. באופן גס נחלקים משקי הבית המבקשים ליטול משכנתאות לשניים: הראשון הם לווי פריים, בעלי הכנסה מעל לממוצע או שבבעלותם נכסים שיכולים לשמש כבטוחות. הסוג השני מכונה לווי סאב-פריים, המאופיינים בהכנסה נמוכה, ללא עבודה קבועה או נכסים משמעותיים, ובעלי היסטוריית אשראי בעייתית.

במצב תקין, לווים שהינם מסוכנים יותר אמורים ליטול משכנתאות בריבית גבוהה יותר, על מנת לפצות את הבנק בגין הסיכון שנטל. בנוסף, ניתן להקטין את הסיכון הגלום על ידי צמצום גובה המימון לבית. בפועל, שיעורי הריבית הנמוכים במשק האמריקאי וההפקרות בבדיקת יכולת ההחזר של הלווים, הביאו לאישור משכנתאות גם לאותם לווי סאב-פריים. חמור מכך, בשל הציפיות להמשך עליית מחירי הנדל"ן ניתנו הלוואות גם במלוא גובה הנכס, ולעתים אף מעבר לו.

במהלך שנת 2006 החלה ירידה במחירי הנדל"ן למגורים בארה"ב, חל גידול במספר הפיגורים בתשלום המשכנתאות, ואט אט החל להתגלגל כדור השלג לעבר שוק ההון. אגרות החוב מגובות המשכנתאות ומכשירים פיננסיים נוספים שארזו הלוואות סאב-פריים איבדו חלק ניכר מערכם, עד שבאמצע יולי 2007 הודיע בנק ההשקעות בר סטרנס על קריסת שתי קרנות גידור בניהולו. אירוע זה, שבישר את תחילת המשבר הפיננסי, הביא את בר סטרנס לחדלות פירעון מספר חודשים מאוחר יותר, ומאז מורגש המשבר היטב בשווקים הפיננסיים ברחבי העולם.

הפתרונות של אז, ושל היום

בשפל הגדול היו קברניטי ארה"ב באשליה שהמשבר הינו תופעה חולפת, ובסופו של דבר הכלכלה תתאים עצמה מחדש. בין פעולות הסרק שנעשו ניתן למנות את העלאת מכסי המגן על יבוא סחורות, "חוק השיווק החקלאי" שבבסיסו הלוואות מסובסדות לחקלאים, "עבודה יזומה" במיזמים ממשלתיים או במימון ממשלתי, והיומרני מכולם - הניסיון לכונן הסכם עבודה בין ועדי העובדים לבעלי ההון, שהתבסס על רצונם הטוב של אנשי העסקים לספוג את הירידה בביקושים ולוותר על פיטורים וקיצוצים.

זמן מה לאחר עלייתו של פרנקלין רוזוולט לשלטון, ב-1932, הנשיא שנטש את התפיסה הקפיטליסטית של המאה ה-19 וגרס כי על הממשל ליטול אחריות לפעילות הכלכלית, יושמה תוכנית הניו-דיל. במסגרתה הוחלט על מתן סעד כלכלי ותמיכה בנזקקים, רפורמות בתחום הביטוח הלאומי והחקלאות והמשך המיזמים הממשלתיים, ובזכותה נבלם המשבר הכלכלי וחודשה הצמיחה בתעשייה ובחקלאות. חשוב מכך, שב הכבוד והאמון שרחשו האזרחים לממשל ולמערכת הבנקאית.

ב-2008, קריסת בר סטרנס גררה את הפד לנקיטת צעדים במטרה למנוע את קריסתה של המערכת הפיננסית: הורדת ריבית הבנק ל-2%, ובעיקר הזרמת נזילות ופתיחת חלון אשראי לבנקים על מנת למנוע מחנק נזילות. בנוסף, הוטבע הביטוי "גדול מדי מכדי ליפול", לאחר החלטת הממשל על הלאמת ענקי המשכנתאות פאני מיי ופרדי מק, שחלשו על חצי ממצבת המשכנתאות האמריקאית - 5 טריליון דולר.

בחודש שעבר, עם החרפת המשבר בשל נפילת ליהמן ברדרס וקשיי הנזילות של AIG, החליט הפד להלאים את הקבוצה. זמן קצר מאוחר יותר הודיע האוצר על הפעלת תוכנית חירום, במסגרתה תוקם קרן שאליה יוזרמו 700 מיליארד דולר במטרה לרכוש את הנכסים ה"רעילים" ממאזניהם של הבנקים.

במשבר של 1929 פעולות הממשל היו בבחינת 'מעט מדי ומאוחר מדי'. תוכנית הניו-דיל הצליחה רק לבלום את המשך ההידרדרות בכלכלה האמריקאית, אך בסופו של דבר מלחמת העולם השנייה היא זו שבישרה את המפנה, בעיקר בזכות הגדלת מספר המועסקים והייצור המוגבר. במשבר הנוכחי הממשל והפד פועלים בנחישות ובמהירות רבה ליצירת נזילות בשווקים והשבת האמון למשקיעים, ונראה כי הם ימשיכו לעשות את המירב האפשרי על מנת שלא להיכנס למנהרת הזמן ולחזור 80 שנה אחורה.

נקווה שאכן צעדיהם ינחלו הצלחה, ושלא נזדקק הפעם לשירותיו של אחמדינג'אד על מנת לחזור למסלול הצמיחה. ההבדל היום בין ה"צורך במלחמה" לבין חזרה שלווה לצמיחה, הוא בשאלה האם אכן מדובר "רק" ב-700 מיליארד דולר שדרושים לכיסוי החובות הבעייתיים, או שמסתתר פה מספר גבוה בהרבה.

hacapitalist@gmail.com

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת או מכירת ניירות ערך. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות לעיל לתוצאות בפועל. הכותב אינו מתחייב כי שימוש במידע עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש ואינו אחראי על נזק כספי ו/או אחר שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע לעיל.